ע"א 7319/18

תקציר

הערעור מתייחס לטענת המערערים כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שלא התיר להם לנכות מס תשומות על בסיס חשבוניות מס שהוצאו להם בגין רכישת זהב. פסק דינו של בית המשפט המחוזי התבסס על קביעתו כי החשבוניות הוצאו על ידי גופים שאינם הבעלים האמיתיים של הזהב, ולכן מהוות "חשבוניות זרות" שלא ניתן לנכות בגינן מס תשומות. השופט אלרון קבע כי שאלת הבעלות בזהב אינה רלוונטית לשאלה האם החשבוניות הוצאו כדין. תחת זאת, היה על בית המשפט לבחון האם אכן בוצעו עסקאות לרכישת זהב בין הצדדים, ואם כן, האם מדובר ב"עסקאות מלאכותיות" שמנהל מע"מ רשאי להתעלם מהן. השופט אלרון הציע להחזיר את התיק לבית המשפט המחוזי כדי שידון בשאלות אלה. השופט וילנר חלק על עמדתו של השופט אלרון וקבע כי זהות הבעלים של הזהב היא הקובעת אם החשבונית הוצאה כדין. זאת ועוד, השופט וילנר הדגיש כי המערערים לא טענו כי מנפיקי החשבוניות פעלו כסוכנים מטעם הבעלים האמיתיים של הזהב, וכי אין בסיס ראייתי לטענה זו. לפיכך הציע השופט וילנר לדחות את הערעור ולאמץ את פסק דינו של בית המשפט המחוזי. סגן הנשיא (מיל.) מלצר הסכים עם תוצאתו של השופט אלרון, אם כי מטעמים שונים. המשנה לנשיאה (בדימוס) מלצר טען כי החלטת בית המשפט המחוזי שלא לדון בראיות חדשות בתיק היא צרה מדי ויש לבחון אותה מחדש, דבר המחייב את החזרת התיק לבית המשפט המחוזי.