ת"צ 45354-02-18

תקציר

פסק הדין נסוב סביב מחלוקת משפטית בין מבקש לבין חברה, Rentalcars.com, בנוגע לתחולת הדין הישראלי על החוזה ביניהם. המבקשת טענה כי תניית ברירת הדין בחוזה אינה ברורה ולא מציינת במפורש כי יחול הדין האנגלי. בית המשפט הסכים לכך, תוך שהוא מצטט את העיקרון לפיו יש לפרש כל עמימות בחוזה אחיד כנגד המנסח, במקרה זה, Rentalcars.com. זאת ועוד, בית המשפט ציין כי הסעיף הוצב תחת כותרת בלתי ראויה, המעידה על חוסר הסכמה בין הצדדים לגבי תחולתו. עוד ציינה השופטת כי גם אם הסעיף היה ברור, עדיין היה צורך לבחון אותו לפי חוק החוזים האחידים. באשר לבחירת הדין בחוזים, קבע בית המשפט כי מאחר שלא הייתה כוונה מפורשת של הצדדים, יש להחיל את הדין בעל הקשר הקרוב ביותר לחוזה. במקרה זה, מאחר והמבקש מתגורר בישראל, האתר הוא בעברית, וסביר להניח שהחוזה נכרת בישראל, קבע בית המשפט כי הדין הקשור ביותר לחוזה הוא הדין הישראלי. השופטת התייחסה גם לתחולתם של דיני הגנת הצרכן, והדגישה כי מדובר בחוקים קוגנטיים שיש להתחשב בהם בעת פרשנות הוראות הדין הישראלי. טענת המשיבה כי היא קשורה לחברות השכרת רכב רבות צוינה אך תידון בדיון לגופו של עניין. בסופו של דבר קבעה השופטת כי הדין הישראלי יחול על החוזה ואישרה את הבקשה בהתאם. התיק נקבע לדיון הוכחות, ובא כוח הצדדים התבקש להגיש הצהרה משותפת לפני מועד שנקבע.