ת"פ 4002-11-20

תקציר

הנאשמים ביקשו לפסול את השופטת, רונית פוזננסקי כץ, מתיק פלילי שבו הם מעורבים, בנימוקים עיקריים. ראשית, הם טענו כי ההליך זוהם לאחר שהסנגוריה הציבורית המייצגת אותם העלתה טענות נגדם כשביקשו להשתחרר מייצוג. שנית, השופט סירב לכאורה לקבל ראיות שהוגשו על גבי תקליטור על ידי הנאשם ולא איפשר להם לטעון את טענותיהם במהלך דיון בבקשה לביטול כתב האישום. שלישית, היה ניגוד עניינים לכאורה משום שהנאשם היה מיוצג על ידי משרד עורכי דין שנמצא ברשימת המניעים של השופט במהלך הליך מעצרו, והשופט פנה למשרד עורכי דין זה. השופט פירט את השתלשלות האירועים שהובילה לבקשה, לרבות שחרורה של הסנגוריה הציבורית וחוסר שביעות רצונו של הנאשם מהחלטות פרוצדורליות שקיבל השופט. השופטת פוזננסקי כץ דחתה את בקשת הפסילה, בקובעה כי היא נובעת מאי שביעות רצונה של הנאשמת מהחלטותיה ואינה מעידה על משוא פנים. גם שלוש הטענות נדחו לגופן: בקשת השחרור של הסנגוריה הציבורית לא זיהמה את ההליך, החלטות פרוצדורליות אינן מהוות עילה לפסילה, וטענת ניגוד העניינים הועלתה באיחור ולא חלה על התיק הפלילי הנוכחי. השופט הדגיש כי אין לפגוע בזכותו של הנאשם למשפט הוגן באמצעות בקשת פסילה בלתי מוצדקת וכי לא קיים חשש ממשי ואובייקטיבי למשוא פנים, שהוא מבחן הפסילה. לנאשם יש זכות לערער על ההחלטה בתוך חמישה ימים.