דב"ע מח/184 - 0

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור על פסק דין של בית המשפט האזורי בחיפה בעניין תביעה לפסק דין הצהרתי בעניין קצבת ניידות מכוח הסכם בין ממשלת ישראל לבין המוסד לביטוח לאומי. המערערת, שהייתה בעלת רישיון נהיגה תקף ומוגבלות בניידות, הגישה בקשה להלוואה עומדת ולקצבה בשנת 1984 וחתמה על התחייבות לפרוע את ההלוואה בהתאם לתנאי ההסכם. עם זאת, המערער לא הודיע למכון שרישיונו יישלל בקרוב. בית המשפט המחוזי קבע כי על המערערת לפרוע את ההלוואה, והערעור ערער על כך. פסק הדין מאשר את החלטת הערכאה הנמוכה יותר, וקובע כי המערערת אכן מחויבת לפרוע את יתרת ההלוואה. היא מפרשת את הסכם הניידות ואת ההתחייבות יחד ומדגישה כי הם מחייבים הודעה על כל שינוי המשפיע על הזכאות. אובדן רישיון נהיגה הוא תנאי מזכה להחזר הלוואה. בנוסף, הימנעותה של המערערת מלהודיע למכון על שלילת הרישיון מהווה הפרה של ההסכם. פסק הדין דן בעקרונות פרשנות חוזים ציבוריים לטובת הצד השלישי ומציין את שיקול הדעת של המכון בדרישה להחזר הלוואות, הנתון לביקורת שיפוטית. במקרה דנן, העדר ההודעה של המערערת והאופי הזמני של שלילת הרישיון אינם מצדיקים התערבות בהחלטת המכון לדרוש פירעון. פסק הדין מדגיש את חשיבות תום הלב והפעלת סמכויות באופן סביר.