עת"מ 260/09

תקציר

בעלי נכס בתל אביב ערערו על החלטת העירייה להוסיף אותם בדיעבד כמחזיקים בנכס לצד חברה שניהלה אותו, לצורך תשלומי ארנונה. חברת הניהול נרשמה כמחזיקה יחידה בשנת 2000 לאחר שהבעלים חתמו עמה על הסכם ניהול. העירייה טענה כי הרישום שגוי וכי החברה הוקמה כדי להעלים מס. ועדת הערר הסכימה עם העירייה, אך בית המשפט לא הסכים. בית המשפט קבע כי העירייה לא הצדיקה את תיקון הרישומים רטרואקטיבית, מה גם שהסכם הניהול היה זמין לעירייה מלכתחילה. כמו כן, העירייה לא הוכיחה כי ההסכם פיקטיבי, והיא אינה מוסמכת לקבוע זאת או להרים את מסך ההתאגדות. החלטת ועדת הערר התבססה על חובות המס של החברה ועל מהימנותו של עד, דבר שבית המשפט מצא כבלתי רלוונטי. בית המשפט קיבל את טענת המערערים כי הסכם הניהול העניק לחברה את הזיקה הקרובה ביותר לנכס, ולכן עליה להיות האחראית הבלעדית לתשלומי המס. למרות שהמערערים השמיעו הצהרות סותרות בהליכים שונים, בחר בית המשפט שלא לדחות את ערעורם בשל כך, וייחס את שינוי הרישומים בדיעבד על ידי העירייה להיעדר ראיות מוצקות. עם זאת, לא נפסקו למערערים הוצאות בשל עמדותיהם הבלתי עקביות.