ת"א 50025-06-13

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק במחלוקת על זכויות דיירות מוגנות בחלקת קרקע הממוקמת בתל אביב. הקרקע המדוברת הייתה במקור בבעלותו של מר חסן סלים ערפה, שהשכיר אותה לשניאור קוריצקי. לאחר הקמת מדינת ישראל ועזיבתו של עראפה הפכה הקרקע לרכושה של רשות הפיתוח, שהפכה לבעלת הקרקע. לאחר מותו של שניאור קוריצקי הפכו ילדיו עדה העברית ועמיאל קוריצקי לדיירים מוגנים. הם העבירו חלק מהקרקע לאבנר וגדעון אבינרי בשנת 1973. לאחר מותם של עדה בשנת 1981 ועמיאל בשנת 2001, צאצאיהם ואלמנתו של גדעון טענו למעמד של דייר מוגן. בינתיים הוסבה הקרקע המדוברת למגרש חניה. הנתבעים טענו כי הם זכאים למעמד של דייר מוגן על בסיס זכויות קודמיהם ועקרון ההסתמכות. עם זאת, בית המשפט פסק נגדם וקבע כי זכויות הדיירות המוגנת אינן עוברות בירושה וכי הנתבעים לא עמדו בתנאים המהותיים של חוק הגנת הדייר. בית המשפט דחה גם את הטענה כי לא הוכחה בעלותה של התובעת על הקרקע. תחת זאת, קיבל בית המשפט את ראיות התובע והורה לנתבעים לפנות את הקרקע עד ליום 1.1.2017. בנוסף, חויבו הנתבעים לשלם לתובע 22,000 ₪ שכר טרחת עורך דין בתוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין.