ע"א 1054/98

תקציר

בית המשפט בחן טענות לשיהוי הנוגעות לעתירות הנוגעות לשני בניינים, א' ו-ב'. נקבע כי בעוד שהעתירה בעניין בניין א' התעכבה, ובכך גרמה להסתמכות משמעותית ולפגיעה פוטנציאלית בצדדים שלישיים וביזמים, נדחתה טענת השיהוי ביחס לבניין ב'. בניין A כמעט הושלם עם יחידות רבות שנמכרו עד למועד הגשת העתירה, מה שיצר בעיית הסתמכות משמעותית. לעומת זאת, בניין B היה בשלב בנייה מוקדם בעת הגשת העתירה. על אף שהייתה סובייקטיביות בשיהוי העותר, התמקד בית המשפט בהשלכות השיהוי האובייקטיביות, ובחן האם השיהוי הוביל לשינויים מהותיים או לנזק. בעוד שאט"ד טענה לשינוי יסודי בתוכנית המתאר שהצדיק התנגדות ציבורית, הדבר נתפס בעיקר כניסיון לשקול מחדש את בנייה א' בדרך משפטית אחרת. לאור החשיבות המתמשכת של יכולת ההסתגלות בתכנון, בית המשפט קבע כי גמישות במסגרות משפטיות אינה צריכה לאפשר שינויים דרסטיים בתכנית. באשר לשימוש תפעולי, קבע בית המשפט כי על בניין ב' לקיים מטרות ציבוריות כמו תיירות ונופש, ודחה הצעות שמשתמעות מהן שימוש למגורים. כתוצאה מכך, בית המשפט דרש כי יחידות בבניין B שנרכשו לאחר פסק הדין יהיו זמינות לשימוש הציבור רוב ימות השנה, ובכך הבטיח כי זכויות הקניין יישארו מאוזנות עם האינטרסים הציבוריים. העררים על עיכוב הבנייה נדחו, בעוד טענות מסוימות לגבי השימוש בבניין B הותאמו לטובת נגישות הציבור, דבר המשקף את כוונת העל לשמור על השירות הציבורי לצד כיבוד הנורמות החוקיות.