ת"פ 15760-09-16

תקציר

הפסיכיאטר המחוזי קבע כי הנאשם אינו כשיר לעמוד לדין, ואף העיד כי הנאשם לא היה אחראי למעשיו בעת ביצוע העבירה. חוות הדעת אינה שנויה במחלוקת בין הצדדים. המחלוקת היא האם יש לעצור את ההליכים, או לזכות את הנאשם מחמת אי שפיות. הנאשם מואשם בנהיגה בחוסר זהירות, הפרעה לשוטר, העלבת עובד ציבור והחזקת נשק שלא כדין. השופט, ד"ר יובל ליברו, פוסק לטובת בקשת הנאשם לזיכוי, בתנאי שהנאשם אכן ביצע את העבירות, קביעה שיש לקבוע מראש. ד"ר ליברו טוען כי מאחר שקיימת הסכמה בין שני הצדדים לגבי היסוד הנפשי של העבירה – במקרה זה, סייג אי השפיות מהווה היבט שלילי של היסוד הנפשי – יש להביא לסיומו של ההליך, ולא להפסיקו. יתר על כן, ד"ר ליברו מדגיש כי הכללים הפרוצדורליים נועדו לקיים את הדין המהותי, ובמקרה זה הדין המהותי קובע כי יש לזכות את הנאשם, בהינתן הסכמה כי הוא לא היה אחראי למעשיו. לפיכך, המכשול הפרוצדורלי – חוסר כשירותו של הנאשם לעמוד לדין – אינו צריך למנוע את הגשמת הדין המהותי. בנוסף, ד"ר ליברו בוחן את ההשלכות המעשיות, הזכות להליך הוגן והזכות למשפט מהיר, המצביעות כולן על זיכוי. ד"ר ליברו מצטרף גם לפסק הדין בעניין לויאשווילי בדבר נחיצותה של קביעה שיפוטית כי הנאשם ביצע את העבירה, תנאי הגיוני ומשפטי להחלת סעיף אי השפיות. באשר לקושי המעשי לקבוע את ביצוע העבירה כאשר הנאשם אינו כשיר לעמוד לדין, מציע ד"ר ליברו שתי שיטות: הצגת תיק החקירה כמוצג מוסכם או הצהרה מפורשת של הסניגור כי הנאשם ביצע את העבירה. שתי השיטות, טוען ד"ר ליברו, מקיימות את זכויות הנתבע ומבטיחות תוצאה צודקת. לסיכום, קובע ד"ר ליברו כי מאחר שאין מחלוקת כי הנאשם לא היה אחראי למעשיו, והמאשימה מסכימה לקיומה של סייג אי השפיות, דרך הפעולה הראויה היא להורות על זיכויו של הנאשם, ובלבד שבית המשפט יקבע כי הנאשם ביצע את העבירות בהן הוא מואשם.