ת"א 67580-06-22

תקציר

פסק הדין נסוב סביב מחלוקת הנוגעת לעבודות בנייה שבוצעו בניגוד להחלטת בית המשפט. התובעת טענה כי הנתבעים ביצעו עבודות שונות בקומה מסוימת, והכשירו אותה למגורים, בניגוד להיתר בניה שקבע כי יש להשתמש בה כמקום חניה. הנתבעים טענו כי הקומה המדוברת אינה מיועדת לחניה וכי מעשיהם אינם מעידים על הכנה למגורים. עם זאת, בית המשפט מצא כי הנתבעים אכן ביצעו עבודות המתוארות בבקשת התובע, לרבות ריצוף, טיח והתקנת ספים ודלתות. השאלה המרכזית הייתה האם עבודות אלה הפרו את החלטתו הקודמת של בית המשפט ומהוות ביזיון בית המשפט. פסק הדין הכיר בטענת הנתבעים כי חלק מהעבודות נעשו לפני ההחלטה, וחלקן תואמות את השימוש המותר בקומה לחניה. בית המשפט שקל גם את התחייבות הנתבעים, שניתנה במהלך הדיון, להימנע מכל עבודות נוספות ברצפה, למעט עבודות ריצוף מסוימות. הודגש כי פקודת ביזיון בית המשפט צריכה להיות מיושמת במשורה ורק כאשר יש הפרה ברורה ואין דרך אחרת להבטיח ציות. בסופו של דבר, קבע בית המשפט כי אין צורך בסנקציה לפי פקודת ביזיון בית המשפט, כל עוד הנתבעים נמנעו מעבודות נוספות בקומה המדוברת. על הנתבעים נאסר באופן מיידי לבצע עבודות כלשהן, לרבות השלמת הסלילה, עד להכרעה בהליך העיקרי או עד למתן צו אחר. בית המשפט השאיר פתוחה את האפשרות לנאשמים להביע את רצונם להשלים את עבודות הסלילה, שלאחר מכן יחייבו חקירה נוספת, שעשויה לכלול מומחה שמונה על ידי בית המשפט. הוצאות הבקשה היו אמורות להיקבע בהתאם לתוצאות ההליך.