סע"ש 42481-02-22

תקציר

התובעים, שהועסקו על ידי הנתבעים, תבעו הטבות תעסוקה שונות, לרבות הודעה מוקדמת על תנאי העסקה, תלושי שכר, שכר, פיצויי פיטורים, הפרשות לפנסיה, דמי חגים וחופשות, דמי מחלה, גמול שעות נוספות, הוצאות נסיעה ופיצויי הלנה בגין הלנת שכר. הנתבעים הכחישו את מרבית הטענות וטענו כי התובעים היו עובדים מזדמנים שעבדו אצלם במשרה חלקית ובהתאם לצרכי העבודה. בית הדין קיבל את טענות התובעים כי הם הועסקו על ידי הנתבעים לתקופה מסוימת, והנתבעים לא הביאו ראיות מספיקות לתמיכה בטענותיהם בדבר מצבם התעסוקתי של התובעים ותקופותיהם. בית הדין קיבל גם את טענת התובעים כי לא ניתנה להם הודעה מתאימה על תנאי העסקתם והורה לנתבעים לשלם לכל תובע 2,500 ₪ כפיצוי. כמו כן, בית המשפט מצא כי הנתבעים לא סיפקו לתובעים תלושי שכר, והורה להם לשלם פיצוי בסך 5,000 ₪ לכל תובע. לתובעים נפסקו פיצויי פיטורים, שחושבו על פי שכרם השעתי ומספר שעות העבודה, בסך כולל של 13,104 ₪ עבור התובעת 1 ו-8,900 ₪ עבור התובעת 2. בית המשפט הכריע גם בתביעות התובעים להפרשות לפנסיה, דמי הבראה ופדיון ימי חופשה, ופסק להם סכומים בהתאם לתקופות עבודתם ולשכרם השעתי. באשר לגמול שעות נוספות, קיבל בית המשפט את טענות התובעים כי עבדו שעות נוספות והורה לנתבעים לשלם את ההפרש בין שכרם הרגיל לבין גמול השעות הנוספות, בסך 45,045 ₪ לתובעת 1 ו-15,312.5 ₪ לתובעת 2. תביעות התובעים להוצאות נסיעה ודמי מחלה נדחו מחוסר ראיות מספיקות. בית המשפט אף הורה לנתבעים לשלם לכל תובע 2,500 ₪ כפיצוי בגין הלנת שכר. בנוסף, נדרשו הנתבעים לנכות 10,000 ₪ מהסכום המגיע לתובע 2, שכן סכום זה שולם לו בעבר. הנתבעים היו אחראים ביחד ולחוד לתשלומים, שכללו הפרשי ריבית והצמדה ממועדים ספציפיים שצוינו בפסק הדין. לתובעים נפסקו הוצאות בסך 7,500 ₪ כל אחד, ולנתבעים היו 30 יום לקיים את פסק הדין, שלאחריהם תצטבר ריבית. לבסוף, פסק הדין העניק לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי בירושלים בתוך 30 יום מיום קבלתו.