דב"ע מה/77 - 3

תקציר

פסק הדין נסוב סביב החלטת הממשלה לשמור על שוויון בשכר בין שוטרים לאנשי צבא קבע. בית המשפט קבע כי המקור העיקרי לזכות לשוויון זה נעוץ בהחלטת הממשלה האמורה. לפיכך, הותר הערעור שהגישו השוטרים, בדרישה ליחס שווה ביחס לשתי תוספות ספציפיות – תוספת "הדירוג מחדש" ועדכון התוספות הפעילות. השוטרים יקבלו תוספות אלה החל מהמועדים שהוענקו לחיילי קבע, תוך הצטברות ריבית והבדלי הצמדה. בית המשפט הדגיש את יחסי עובד-מעביד בין המדינה למשטרה, והדגיש את חובתה של המדינה לנהוג בהגינות, במיוחד בהיעדר זכות ההתארגנות של השוטרים. נקבע כי לוועדת המעקב, שהוקמה כדי לפקח על החלת השינויים בשכר החיילים על שכר השוטרים, יש מנדט מוגבל למעקב אחר שינויים מהותיים. הוועדה הייתה מחויבת לבצע שינויים רלוונטיים ולפעול בתום לב, בהתבסס על שיקולים הקשורים במישרין לסוגיה שעל הפרק. אילוצים תקציביים, למשל, נחשבו לא רלוונטיים. טענות המדינה בדבר שיקול דעתה של הוועדה והאופי הלא-רטרואקטיבי לכאורה של התוספות נדחו, שכן הן סותרות את החלטת הממשלה בנושא השוואת השכר. ככלל, פסק הדין חיזק את עקרון ההגינות ביחסי עובד-מעביד, במיוחד כאשר העובדים הוגבלו מלהתארגן, ונתן פרשנות מקיפה להחלטת הממשלה על שוויון בשכר.