ע"א 492/62

תקציר

חברת הספנות של נמל שחף תבעה את חברת הביטוח אליאנס על תשלום 60% מהנזק שנגרם למטען על אחת הדוברות המבוטחות, שהסתכם ב-26,927.88 לירות ישראליות. המחלוקת נסבה על פרשנות פוליסת הביטוח הימי, שנכתבה בשילוב של כתב יד וטקסט מודפס. בעוד שבטופס המודפס צוין כי הביטוח מכסה טובין וסחורות באוניות, בנספח בכתב יד צוין כי היא מבטחת את כלי השיט הרשומים בלוח המצורף בעת העסקתם בנמל חיפה. שווי המבוטח הכולל של הפוליסה היה 215,400 ל"י, והמערערת טענה כי זהו גבול האחריות לכל הנזקים. עם זאת, טענו המשיבים כי הביטוח הוא לכל ספינה בנפרד, עם גבול אחריות של 60% מערך האנייה הבודדת. המדיניות קבעה כי החוק והמנהג האנגלי יסדרו כל תביעה. בית המשפט העליון דחה את הערעור, ופירש את הפוליסה כמבטחת כל ספינה בנפרד עד 60% מערכה. פסק הדין התבסס על נסיבות העסקה, הביטוחים הנפרדים הקודמים של כל ספינה והנוהג בענף הביטוח הימי האנגלי. בית המשפט קבע כי שימוש בטופס סטנדרטי לביטוח מסוג אחר אינו ראוי, אך יש להעדיף את האלמנטים הכתובים והכתובים בכתב יד על פני הטופס המודפס. מאחר שהפוליסות הקודמות כיסו רק את גוף האניות ולא את המטען, ולא הייתה פרמיה נוספת לביטוח מטענים, כוונת הצדדים הייתה לבטח את האניות בלבד. בנוסף, בתעשייה האנגלית הבהירו כי פוליסת צי יכולה לבטח כל ספינה בנפרד. השופט כהן הדגיש כי חוזים, לרבות פוליסות ביטוח, צריכים לפרש את כוונת הצדדים, בהתחשב במכלול הנסיבות הקיימות. משכך, נדחה הערעור, וחויב המערער לשלם למשיבים סך הוצאות בסך 500 ל"י.