ת"א 14504/06

תקציר

התיק נסוב סביב מחלוקת הנוגעת לפרמיות ביטוח דירת מגורים שנמשכו מחשבון הבנק של התובע במשך למעלה מעשור. התובע, דב פלקס, וגרושתו, ליאורה בן-עמי, הסדירו את הביטוח באמצעות סוכן ביטוח, אבי שוורץ, ואיילון חברה לביטוח. לאחר גירושיהם הועברה הבעלות על הדירה לבן עמי, אך משיכות הפרמיה נמשכו ללא ידיעת מי מהצדדים. לאחר שגילתה את המשיכות שנים לאחר מכן, הגישה פלקס תביעה נגד שוורץ, איילון ביטוח ובן עמי, בדרישה להשבה. עם זאת, השופט פסק נגד פלקס, בנימוק של רשלנות תורמת מצדו. השופט קיבל את הטענה כי פלקס אכן גילתה את המשיכות המזויפות רק בשנת 2005, אך חוסר תשומת הלב של פלקס לדפי החשבון שלו נחשב לרשלנות. כמו כן, קבעה השופטת כי פוליסות הביטוח לא חודשו שלא כדין, כפי שטענו התובעים. במקום זאת, ניתן היה להסיק את הסכמת התובעים לחידוש מתשלום הפרמיות ללא הפרעה. עם זאת, השופט מצא את איילון ביטוח ושוורץ אשמות בכך שלא קיבלו הסכמה מראש לחידוש הפוליסה והפרו את הנחיות המפקח על הביטוח. כתוצאה מכך, התביעה נגדם נדחתה באופן חלקי לתקופה שבין פברואר 1999 למרץ 2006. השופט פסק גם לטובתה של פלקס נגד בן עמי, והורה לה להחזיר את הפרמיות שהתקבלו בתקופה האמורה, בסך כולל של 21,258 שקל. ההחלטה כללה פסיקת הוצאות ושכר טרחת עורך דין לאיילון ביטוח ושוורץ, ופסיקה נפרדת לפלאקס בסך 6,000 שקל הוצאות ושכר טרחה מבן עמי. בסך הכל, השופט דחה את תביעתה של פלקס נגד כל הנתבעים למעט בן עמי, מצא אותו ברשלנות תורמת והורה לו לשאת בהוצאותיו המשפטיות.