ב"ל 54232-06-18

תקציר

בית הדין דחה את תביעת התובעת להכרה בטינטון, מצב הגורם לרעש בלתי פוסק באוזניים, כפגיעה בעבודה, בשל היעדר ראיות מספיקות. על פי החוק החל, טינטון נחשב לפגיעה בעבודה רק אם מתקיימים תנאים ספציפיים, לרבות קביעות המצב, ירידה משמעותית בשמיעה ובקשות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי. בית המשפט מינה שלושה מומחים להערכת התיק. בעוד מומחה אחד סבר כי התובע סובל מטנטון קבוע כתוצאה מחשיפה לרעש, השניים האחרים סתרו דעה זו. בית המשפט העדיף את חוות הדעת האחרונות, שכן הן היו מפורטות ומשכנעות. מסקנות המומחים התבססו על עיון בתיק הרפואי של התובע, שלא ציין במפורש טנטון קבוע, ובדיקת שמיעה שנערכה במכון, שתוצאותיה הצביעו אחרת. בית המשפט מצא את תוצאות הבדיקה אמינות ואובייקטיביות, למרות התנגדות התובע. בנוסף, ציין בית המשפט כי דרישת הקביעות לא התקיימה, שכן הרשומות הרפואיות לא הוכיחו כי הטינטון היה קבוע או השפיע באופן משמעותי על חיי היומיום של התובע. חשוב לציין כי התובע לא הביא ראיות נגדיות ולא ביקש בדיקות נוספות כדי לערער על תוצאות הבדיקות של המכון. משכך, נדחתה התביעה, ללא צו להוצאות, וניתנה לתובע זכות ערעור על ההחלטה.