ע"א 1628/92

תקציר

בסכסוך משפטי מורכב שעסק בשירותים מקצועיים רשלניים, התייחס בית המשפט העליון לטיפול פרוצדורלי במקרה בו תבע ירון פלסט (1981) בע"מ את רואה החשבון מנחם קרת בגין נזקים, מה שהוביל את קרת להוציא הודעות צד ג' נגד מספר גורמים, ביניהם אדוארדו גינזבורג. בשל היעדרותו החוזרת ונשנית של קרת מדיוני קדם המשפט, נדרש בית המשפט להחליט אם לדחות או להפסיק את הליכי הצד השלישי נגד גינזבורג. בתחילה התיר בית משפט קמא את הפיטורים ללא הצדקה מספקת, דבר שפגע, לשיטתו של בית המשפט העליון, ביתרון הפרוצדורלי שהשיג גינזבורג והיווה ניצול לרעה של הליכי המשפט על ידי קרת. בית המשפט העליון קבע כי אי הופעתו של קרת, למרות הוראת בית המשפט, מהווה כשל פרוצדורלי משמעותי המצדיק את דחיית תביעתו נגד גינזבורג, ובכך מנע התדיינות עתידית ביניהם מאותה עילה. כמו כן, הם הבהירו כי בעוד שלסיום התביעה העיקרית היו השלכות פרוצדורליות, חזיתות שונות בהליך אפשרו החלטות נפרדות בנוגע להודעת הצד השלישי. בית המשפט אישר כי כל פעולה משפטית עתידית תוכל להתייחס רק לסכסוכים קיימים כפי שהוגדרו בכתבי הטענות הראשונים, ובכך למעשה הגן על גינזבורג מפני תביעות חדשות של ירון פלסט. משכך, קיבל בית המשפט העליון את ערעורו של גינזבורג, הורה על מחיקת הודעת הצד השלישי נגדו, וקבע תקדים לניהול אי סדרים פרוצדורליים דומים ברשות השופטת. ההחלטה הדגישה את הצורך של הצדדים לעסוק באחריות בהליכים משפטיים כדי לשמור על טוהר המידות של מערכת המשפט.