ה"פ 50834-12-12

תקציר

המחלוקת נסובה סביב הסכמים הקשורים לפרויקט נדל"ן המכונה פרויקט סביוני רמת אביב בתל אביב. העותרת, חברת נכסי רמת אביב, ביקשה לשנות תוכנית בנייה קיימת כדי להגדיל את זכויות הבנייה בשטחה. עם זאת, הרשות המקומית, המשיבה מס' 1, התנתה את אישור התכנית בהקמת מבני ציבור על ידי החברה או בתשלום בגין הקמתם. הצדדים התקשרו בשני הסכמים, הראשון בשנת 2001 והשני בשנת 2008, לפיהם הסכימה רמת אביב נכסים לממן מבני ציבור בתמורה לאישור תוכנית הבנייה המתוקנת. החברה שילמה סכום נכבד לעירייה, אך בהמשך עתרה לביטול ההסכמים בטענה שהם בלתי חוקיים ומנוגדים לעקרון חוקיות המינהל. המשיבים העלו התנגדויות פרוצדורליות, בטענה כי התביעה התיישנה בשל התיישנות ושיהוי, השתק וחוסר תום לב מצד העותר. לגופו של עניין, בית המשפט מצא כי ההסכמים אכן היו בלתי חוקיים שכן הם סותרים את העיקרון לפיו רשות ציבורית יכולה לפעול רק במסגרת הסמכויות המוקנות בחוק. החוזים לא עוגנו בשום הוראה חוקית ולכן היו בטלים. למרות אי החוקיות, סירב בית המשפט לבטל את ההסכמים ולהורות על הריסת מבני הציבור שהוקמו מכספי העותר. במקום זאת, היא הפעילה את סעיף 31 לחוק החוזים, המאפשר לבית המשפט להורות על ביצוע חוזה פסול אם שני הצדדים מילאו את התחייבויותיהם. משאושרה התב"ע, והעותר זכה בזכויות בנייה מוגדלות, קבע בית המשפט כי המבנים שהוקמו תקפים ויש להותירם. העותר פוטר מתשלום סכומים נוספים לעירייה, והמשיבים חויבו להשיב לעותר הוצאות ושכר טרחת עורך דין, בסך 75,000 ₪. פסק הדין הדגיש את האינטרס הציבורי בשמירה על שלטון החוק ותקינות פעילותן של רשויות ציבוריות.