ת"א 380/92

תקציר

התובעים, ספקי טיפולי שיניים, התקשרו בארבעה הסכמים עם חברת הליסינג המימוני הנתבעת למימון רכישת ציוד למרפאותיהם. התובעים טענו כי שילמו ריבית מופרזת על הסכמים אלה, בניגוד לחוק הריבית. הנתבעת טענה כי חוק הריבית אינו חל על עסקאות ליסינג מימוני, וכי התובעים לא פעלו בתום לב. בית המשפט קבע, כי בעוד טענת התובעים בדבר גילוי נדחתה, עסקאות הליסינג המימוני היו עסקאות אשראי כמשמעותן בחוק הריבית. לפיכך, על הנתבעת להשיב את הריבית המופרזת שנגבתה מהתובעים. הסכומים יישאו ריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה. עוד קבע בית המשפט כי האחוזים שנגבו בתחילת ההסכמים ובסופם ייכללו בחישובי הקרן והריבית. השופטת הדגישה כי מצופה מהתובעים, כמתקשרים עסקיים, לבחון את תנאי ההסכמים, לרבות שיעורי הריבית, ואינם יכולים לטעון לאי ידיעה. בנוסף, בית המשפט מצא כי הנתבעת לא מילאה את חובות הגילוי שלה, אלא שחוק הריבית היה קוגנטי וקיבל קדימות על פני כל הסכם בעניין שיעורי הריבית. לבסוף, היבט המיסוי לא נחשב רלוונטי לפסק הדין. לתובעים נפסק 15% מהסכום הסופי, בתוספת מע"מ, בתוספת ריבית שנצברה ממועד פסק הדין.