ה"פ 35895-10-11

תקציר

פסק הדין עוסק בסכסוך בין עורכי דין לבין לקוחותיהם לשעבר. הלקוחות חתמו על הסכם עם עורכי הדין להזמנת שירותיהם המשפטיים להסכם שיתוף במקרקעין, שכלל סעיף בוררות לכל מחלוקת "הנוגעת להסכם זה". התגלע סכסוך בין הלקוחות לבין הרוכשים האחרים המעורבים בחלוקת המקרקעין, ונפתח הליך בוררות בעניין זה. הלקוחות אף העלו טענות כנגד התנהלותם המקצועית של עורכי הדין וביקשו כי אותו בורר יטפל בסכסוך זה. עורכי הדין סירבו, בטענה כי סעיף הבוררות בהסכם חל רק על סוגיות כספיות הנוגעות לשכר טרחה ולא על תביעות רשלנות מקצועית. עוד טענו כי מאחר שחברת ביטוח האחריות המקצועית שלהם לא הסכימה לבוררות, הדבר יפגע בזכותם לשלוח הודעת צד ג' לחברת הביטוח, ולכן אין לקיים את הבוררות. המשיבים, לעומת זאת, טענו כי תניית הבוררות בהסכם אינה מוגבלת לסכסוכי שכר טרחה, וכי התנגדות חברת הביטוח אינה מבוססת. בית המשפט הסכים עם המשיבים וקבע כי לשון ההסכם ברורה וחד משמעית, ותניית הבוררות חלה על כל סוג של סכסוך. בנוסף, בית המשפט מצא כי טענות חברת הביטוח משוללות כל יסוד, וגם אם לא היו כאלה, עדיין החברה הייתה מחויבת לקחת חלק בהליך הבוררות שכן היא תיחשב כ"מעין תחליף" של המבוטח. בית המשפט דחה את טענת עורכי הדין וקבע כי הבורר ידון בסכסוך בין עורכי הדין ללקוחותיהם. עורכי הדין חויבו לשלם למשיבים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, בסך 30,000 ₪.