ת"א 72767/00

תקציר

פסק הדין דן במקרה שבו התובע, מקסים מלול, שהתגרש מאשתו יפה, תבע את המוכרים רונן ואיריס וינשטיין, ואת הוועד המקומי ועיריית קריית אונו, בגין מצג שווא רשלני בנוגע לדירה שרכשו. הנתבעים סיפקו לרוכשים "תוכנית מנחה" לדירה שאפשרה הרחבה של הבניין, אך נמנעו מלהזכיר שביל להולכי רגל הגובל בנכס שיעכב את ההרחבה. התובע טען כי הסתמך על תכנית זו בעת רכישת הדירה ולאחר מכן גילה את קיומו של השביל, דבר הסותר את האפשרות להרחיב את הבניין כמצוין בתוכנית. בית המשפט דחה את טענותיהם המקדמיות של הנתבעים וקבע כי חלה עליהם חובת זהירות למסור מידע מדויק לציבור. הוכח כי הגב' יפה מלול קיבלה את התכנית המנחה מהנתבעים טרם רכישת הדירה והסתמכה עליה, אשר היוותה מצג שווא רשלני. עוד קבע בית המשפט כי הנתבעים היו מודעים לתוכנית מתאר חדשה שכללה את התוואי, אך נמנעו מלגלות מידע זה לתובע. השופט פסק לטובת התובע וקבע כי התמורה ששולמה עבור הדירה התבססה על השווי המוערך באמצעות "התוכנית המנחה" המטעה. עם זאת, מאחר והתובע מכר את הדירה ברווח, הפיצוי המגיע לו יהיה ההפרש בין המחיר ששולם עבור הקרקע על בסיס המצג לבין שוויה בפועל בעת הצגת ההטעיה, בניכוי עלות הבנייה, שהסתכמה בכ-61,000$. כמו כן הורה השופט לנתבעים לפצות את התובע בגין הוצאות מס שבח שנגרמו לו עקב מכירת חלקת קרקע אחרת למימון רכישת הדירה, נזק לא ממוני המוערך בכ-65,000 ₪, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 25,000 ₪. פסק דין זה נועד להשיב את מצבו של התובע לקדמותו אלמלא התרחש מצג השווא הרשלני, תוך התמקדות באינטרס ההסתמכות לפצות על הנזק שנגרם בפועל.