סע"ש 24608-04-19

תקציר

פסק הדין דוחה את תביעתה של קבוצת תובעים שתבעו שכר שלא שולם להם ממעסיקם. התובעים, שעבדו כמטפלים מוסמכים, טענו כי הם זכאים חוזית וקולקטיבית לתוספת שכר, ובפרט לתוספת שכר לעובדים מוסמכים ולמשכורת 13, שמעסיקם לא שילם. בפסק הדין מוסבר כי למעסיקים הנתבעים – המכונים הנתבעת מס' 1 והנתבעת מס' 2 – היה הסכם מכרז לפיו הנתבעת מס' 2 תפצה את הנתבעת מס' 1 בגין העסקת מטפלים מוסמכים. בית הדין מצא כי הנתבעת מס' 1 שילמה לתובעים בהתאם לחוזי העבודה שלהם ולהסכם הקיבוצי. באשר לתוספת השכר הנטענת, פירש בית המשפט את ההסכם בין הנתבעים כך שלנתבעת מס' 1 היה שיקול דעת באשר לחלוקת תוספת השכר, והיא לא נדרשה לשלם לכל מטפל מוסמך סכום קבוע נוסף. כל הכספים שנותרו לאחר כיסוי שכר הבסיס יכולים להיות מופצים לפי שיקול דעתו של המעסיק כל עוד הם עומדים בחוקי העבודה. יתר על כן, בית המשפט מצא כי גם טענת התובעים בדבר משכורת 13 אינה מבוססת. מהראיות עולה כי התובעים אכן קיבלו משכורות לחודש 13, אם כי תחת כינויים שונים בתלושי השכר שלהם, כגון "תמריץ" או "בונוס". התובעים לא הוכיחו כי רכיב זה שולם בחסר לכל תובע בנפרד. עדויותיהם של עדי הנאשמים, לרבות מנהלו של הנתבע מס' 1 ורואה חשבון, אישרו כי שולמה משכורת 13, ובית המשפט לא מצא סיבה להטיל ספק בגרסתם לאירועים. לסיכום, קבעה השופטת כי יש לדחות את התביעה במלואה, ללא צו להוצאות, והעניקה לשני הצדדים זכות ערעור על פסק הדין בבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום. ההחלטה התקבלה שלא בנוכחות הצדדים, ופסק הדין יישלח אליהם בהתאם.