ת"א 16522-05-22

תקציר

תיק בית המשפט סובב סביב סכסוך זכויות קניין, התובע רוצה להעביר את הבעלות במקרקעין משני נתבעים לעצמם. הנתבעים טוענים כי התביעה התיישנה, תוך הסתמכות על חוק ההתיישנות, הקובע תקופת התיישנות לתביעות. התובע, לעומת זאת, סבור כי תביעתו נופלת תחת הקטגוריה של "מקרקעין" בחוק ההתיישנות, שתקופת ההתיישנות שלה ארוכה יותר מאשר "מקרקעין שאינם מקרקעין". בית המשפט בוחן פסיקות קודמות כדי לפרש את המונח "מקרקעין" ולקבוע את מהות הזכות הנתבעת. מסקנתם היא כי התביעה היא לזכות קניינית במקרקעין ולא זכות מחייבת, ולכן יש לסווגה כתביעה במקרקעין. החלטה זו מתקבלת מתוך הבנה כי הסעד המבוקש על ידי התובע ישנה את מעמדן של זכויות הקניין. באשר לטענת הנתבעים כי הקרקע המדוברת לא הייתה מוסדרת בעת ביצוע העסקה, קובע בית המשפט כי טרם חלפה תקופת ההתיישנות על מקרקעין לא מוסדרים וכי יש להתחשב במעמדה הנוכחי של הקרקע (המוסדרת). השופטת, אירית קאופמן, דוחה בסופו של דבר את הבקשה לדחייה על הסף מחמת התיישנות ונותנת לתובעת שהות להגיב לטענות אחרות שהעלו הנתבעים.