עת"מ 1161/05

תקציר

העותרות, אזרחית ישראלית ובן זוגה, אזרח קירגיזסטן השוהה בישראל שלא כדין, הגישו בקשה למשרד הפנים להסדיר את מעמדו של האחרון במדינה. עם זאת, דרש המשרד כי העותרת מקירגיזסטן תעזוב את ישראל לאלתר, שכן היא שוהה באופן בלתי חוקי משנת 2002, וכי בן זוגה הישראלי יוכל להזמין אותה בחזרה וליזום את תהליך התיעוד, שיימשך כ-30 יום. העותרים טענו כי דרישה זו אינה מידתית והפנו לפסיקה קודמת של בית המשפט העליון שקבעה כי החלטה דומה של המשרד אינה תקפה. הם גם הדגישו כי הקשר ביניהם היה אמיתי וכי הוגשו כל המסמכים הדרושים, מלבד אחד שלא ניתן היה להשיגו. המשיב, משרד הפנים, נימק את החלטתו כאמצעי סביר ומידתי למניעת הגירה בלתי חוקית, לאימות כנות היחסים ולשמירה על ריבונות המדינה. זאת ועוד, טען המשיב כי פסק הדין הקודם שצוטט על ידי העותרים היה מובחן וכי הנוהל הנוכחי עולה בקנה אחד עם החוק. בית המשפט קבע כי החלטת המשיב סבירה ומידתית, בהתחשב בתכליות שביקשה להשיג. היא הדגישה כי חובת היציאה מהארץ לא חסמה לצמיתות את דרכו של העותר לשוב לישראל וכי המדיניות נועדה לאזן בין האינטרסים של המדינה לבין הפרטים המעורבים. לפיכך דחה בית המשפט את העתירה, תוך חיזוק סמכותה של המשיבה בקביעת מדיניות ההגירה, והדגיש כי אין תפקידה להחליף את שיקול דעתה בשיקול דעתו של המשרד.