ת"א 53971-05-12

תקציר

התובע תבע את קבלני הנתבעת לפצות אותו בגין כישלונם לכאורה לבנות בית על פי הסכמתם. התובעת שילמה את מלוא הסכום המבוקש עבור הבנייה, אך הבית מעולם לא נבנה. הנתבעים טענו כי הדרישות הרבות הנוספות של התובעת והשינויים בחוזה הראשוני גרמו לעיכובים בקבלת היתר הבניה. בית המשפט מצא כי התעקשותה של התובעת על בקשות חריגות, שחרגו מהתכנית הראשונית ולא אושרו על ידי הוועדה המקומית, היא הסיבה העיקרית לעיכוב. התובעת סירבה לקבל את פשרות הנתבעים ובחרה שלא לבטל את ההסכם או לתבוע השבת רכוש, ובמקום זאת דרשה פיצוי בגין אי הבנייה של הנתבעים. בית המשפט דחה את תביעת הפיצויים, וציין כי התנהלותו של התובע עצמו מנעה את ביצוע החוזה וכי הוא לא עתר להשבת רכוש. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי לא ניתן להעניק סעד שלא התבקש בהיעדר נסיבות חריגות, שלא התקיימו במקרה זה. בסופו של דבר, התביעה נדחתה ללא כל צו להוצאות, והתובע לא קיבל את הפיצוי המיוחל בשל עקשנותו ואי ביטול ההסכם.