רמ"ש 42505-08-21

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בסכסוך הורים בנוגע למוסד החינוך המתאים לילדם הקטין הלומד בכיתה א' בשנת הלימודים הקרובה. המשיב ביקש כי הילד יירשם לבית ספר ממלכתי הסמוך למקום מגוריו של הילד, ואילו ההורה המבקש העדיף בית ספר ממלכתי-דתי. בית המשפט לענייני משפחה נעתר בעבר לבקשת המשיב, והורה כי הילד ילמד בבית ספר ד', בית ספר ממלכתי חילוני, בהתבסס על המלצות עובדת סוציאלית וגננת הילד, וכן על הקונפליקט הנפשי של הילד בין אורחות חייהם של הוריו הפרודים. המבקש ערער על החלטה זו, וטען כי בית המשפט לא שקל את מעשיו של המשיב בעבר ואת איומיו על שלומו של הילד וכי המלצות העובדת הסוציאלית אינן לטובת הילד. עם זאת, ערכאת הערעור קבעה כי החלטת בית המשפט לענייני משפחה מנומקת היטב, מבוססת על ראיות מהימנות וממוקדת בטובת הילד. ערכאת הערעור הדגישה כי אין זה מתפקידה של ערכאת ערעור להתערב בקביעותיה העובדתיות של הערכאה הפרוצדורלית, במיוחד כאשר מדובר בהערכות מהימנות ובהחלטות זמניות הניתנות לשינוי על סמך ראיות חדשות. יתר על כן, בית המשפט מצא כי החלטת בית המשפט לענייני משפחה התמקדה בצדק באורח החיים הנוכחי של ההורים ובטובת הילד בעת מתן פסק הדין. המלצות הגננת והעובדת הסוציאלית, שהדגישו את חשיבות צרכיו החברתיים והרגשיים של הילד, נדונו כראוי על ידי בית המשפט לענייני משפחה. משכך, הגיע ערכאת הערעור למסקנה כי אין צורך בהתערבות ודחה את בקשת רשות הערעור, תוך שהוא מחזק את ההחלטה המקורית לפיה הילד ילמד בבית ספר ד'. פסק דין זה מחזק את עקרון הריסון השיפוטי בערעור על החלטות זמניות ומדגיש את עליונות טובת הילד בסכסוכי משמורת והסדרים.