ע"ע 1493/02

תקציר

במקרה דנן טענה המערערת כי פקידי שירות התעסוקה לא הקפידו על הנהלים הפנימיים המחייבים שלהם בעת רישום סירובה לקבל הצעות עבודה. שירות התעסוקה הודה במחדל פרוצדורלי זה, אך טען כי אי ציות זה אינו פוסל את סירוב הרישום או מעביר את נטל ההוכחה אליהם. בית הדין בחן את הנהלים הרלוונטיים מינואר 2001, אשר חייבו את פקיד ההשמה להודיע למחפשי עבודה על סירוב, להחתים אותם על טופס סירוב או לתעד כל סירוב לחתום. תיקונים בשנים 2002 ו-2003, שלא חלו על מקרה זה, הדגישו עוד יותר את חשיבותם של הליכים אלה. בית המשפט הדגיש את חשיבותן של הנחיות פנימיות, שאמנם אינן סמכותיות כמו חוקים, אך מספקות מסגרות קריטיות לפעולות מנהליות ומחייבות. חריגה מהנחיות אלה דורשת הצדקה מהותית, אך עצם הזנחתן משפיעה על ההליך הראייתי. יש לציין כי בית המשפט המחוזי התעלם מההשפעה הראייתית של אי הציות הפרוצדורלי והסתמך על רישומי מחשב בדיעבד ולא על תיעוד בזמן אמת, ובכך פגע במהימנות טענותיהם. לפיכך, ערעור זה התקבל; נקבע כי נטל ההוכחה מוטל על שירות התעסוקה, שלא הצליח להוכיח כי המערערת אכן סירבה להצעות עבודה. בכך ביטל בית המשפט את רישומי הסירוב נגד המערערת והורה לשירות התעסוקה לכסות את הוצאותיה בסך 5,000 ₪.