רמ"ש 28221-09-23

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית בקשת רשות ערעור על החלטת ביניים שניתנה בתיק אזרחי הנדון בבית משפט השלום. המבקשת ביקשה לערער על החלטה פרוצדורלית הנוגעת לאיזון משאבים חלקי במסגרת מחלוקת רחבה יותר בין בני הזוג בנוגע לתוקפו של הסכם ממון שנחתם לפני נישואיהם ולאופיו של חשבון בנק על שמם המשותף. בית המשפט הזכיר כי ערעורים על החלטות ביניים בתיקי בית משפט השלום הם חריגים ומטופלים בדרך כלל במסגרת הערעור על פסק הדין הסופי, כדי למנוע פיצול, עיכוב וסיבוך הליך הדיון. המבקשים לא הוכיחו כי החלטת הביניים גרמה להם נזק ממשי או כי בית המשפט הפרוצדורלי טעה טעות ברורה, המצדיקה התערבות מיידית. ההקשר הרחב יותר של הסכסוך נגע ל"הסכם ממון" בין בני הזוג ולאופי חשבון הבנק המשותף שלהם. בית המשפט ציין כי טענות בני הזוג בשתי נקודות אלה הן ניגודים קוטביים וידרשו בירור מעמיק וראיות בטרם ניתן יהיה להגיע להחלטה. מאחר שכוונת המחוקק בחוק יחסי ממון בין בני זוג היא לאזן את כלל הנכסים, איזון חלקי בדרך כלל אינו מומלץ ונתפס כמוצא אחרון. אין די בבקשתו של המבקש לאיזון חלקי או לתשלום מהיתרה הסופית כדי להצדיק חריגה מהכלל, מה גם שהמבקש לא הוכיח מצוקה כלכלית מספקת ולא ניצל אפשרויות אחרות, כגון שימוש בנכסיו כבטוחה. זאת ועוד, בית המשפט לא מצא כל הצדקה לטענות המבקש כי המשיב מעכב את ההליכים, וקצב נסיעתו של בית משפט קמא נקבע כסביר. בית המשפט הגן גם על החלטתו התמציתית של בית משפט קמא, שנמצאה מנומקת דיה, בהתחשב במהות ההחלטה ובהקשר של המקרה. נוכח העובדה שהמבקש לא עמד בקריטריונים להתערבות מיידית בהחלטת בית משפט קמא וכי התיק התקדם בסבירות, בקשת רשות הערעור נדחתה כדין. בנוסף, חויב המבקש לכסות את הוצאותיו של המשיב, ואילו יתרת הבטוחה שהופקדה על ידי המבקש תוחזר להם. ניתן לפרסם את ההחלטה מבלי לנקוב בשמות הצדדים או לשתף פרטים מזהים כלשהם.