ת"א 12129-07-19

תקציר

הנתבע טען כי החתימה על שיק ששימש לפירעון התובע הייתה מזויפת, ולכן אין להטיל עליו אחריות לשלם את הסכום הנקוב בשיק לפי סעיף 23 לפקודת השטרות. עם זאת, השופט פסק לטובת התובע. בפסק הדין הסבירה השופטת כי מאחר ובין התובע לבין הנתבע בוצעו מספר עסקאות, בהן עובד הנתבעת, אריק, חתם בשם הנתבע על שיקים, ושיקים אלה כובדו, הרי שהחתימה הנוכחית, בין אם אושרה ובין אם לאו, אינה מהווה זיוף על פי הדין ההלכתי ופקודת השטרות. עוד קבעה השופטת כי גם אם החתימה לא הייתה מאושרת, הנתבע יצר מצג אובייקטיבי של הרשאה כלפי התובע, מה שהופך את החתימה למחייבת. לבסוף, טען השופט כי מאחר שהנתבע לא חזר בו מהעסקאות הקודמות, הוא מנוע מלטעון להיעדר הרשאה לעסקה הנוכחית. לפיכך התקבלה התביעה, והנתבע חויב לשלם לתובע את הסכום הנקוב בשיק בצירוף 20,000 ש"ח הוצאות ושכ"ט עו"ד.