ע"פ 10477/09

תקציר

בתיק ת"א 1060/07 הורשעו שני נאשמים, מוחמד מובארק ופריד אלענמי, ברצח בכוונה תחילה על פי החוק הישראלי. שני הנאשמים ערערו על הרשעתם. בית המשפט בחן היבטים שונים בעניינם, לרבות תוקף הודאותיהם, הליכי החקירה וטענת האליבי של מוחמד. בתחילה נחשבו הודאותיו של מוחמד למרכז הרשעתו, אם כי לטענתו הן נגבו באמצעי חקירה פסולים כגון איומים, הבטחות והיעדר אזהרה משפטית בזמן על חשד לרצח. למרות בחינת הפרות חקירה אפשריות, בית המשפט מצא את הודאותיו קבילות ונתמכות עוד יותר ב"משהו נוסף", כלומר פרטים מאומתים שרק מי שנכח בפשע היה יודע. האליבי של מוחמד, שטען כי היה במסיבה בזמן הרצח, נמצא לא אמין והופרך על ידי רישומי טלפון. הרשעתו של פריד עמדה בפני עצמה בשל ראיות פורנזיות שהציבו אותו בזירת הרצח ואמירותיו הבלתי עקביות. בסופו של דבר, למרות טיעוני ההגנה שהצביעו על סוגיות כמו שכרות המשפיעה על הכוונה, שני הנאשמים אושרו באשמה מעבר לכל ספק סביר, מה שהבטיח כי שני הערעורים יידחו, מה שנותן תוקף להרשעה המקורית ברצח.