ע"א 7817/22

תקציר

פסק דין זה עוסק במחלוקת על עסקת נדל"ן בטבריה. המערערים, חברה ובעליה, הסכימו לרכוש חלקת קרקע מהמשיבה מס' 1 בשנת 2017. בנובמבר 2018 הושג הסכם פשרה בין הצדדים בנוגע לתנאי התשלום, אך התעוררה מחלוקת בנוגע לאיחור בתשלומים. המערערים הגישו תביעה המבקשת לתת תוקף להסכם המכר ולהשיב הערת אזהרה על הנכס לטובתם. בתוך כך, טען המשיב מס' 1 כי ההסכם בטל ומחק את הערת האזהרה והקליט הערת אזהרה נוספת לטובת המשיב מס' 2. המערערים ביקשו סעד ביניים, אשר ניתן תחילה במעמד צד אחד אך נדחה לאחר שימוע. בית המשפט מצא כי המערערים הפרו את הסכם הפשרה ודחה את בקשתם לסעד זמני. בהמשך לכך, הגישו המערערים בקשה להצגת ראיות נוספות, אשר נדחו על ידי בית משפט קמא, והביאו את המערערים לבקש פסילת השופט. החלטת השופטת לדחות את הראיות התבססה על האמונה כי היא לא תברר את הסוגיה העיקרית שבמחלוקת, והיא האם המערערים הפרו את הסכם הפשרה. עוד מצא בית המשפט כי המערערים לא העלו את סוגיית הפסילה לאלתר, וכי טענותיהם עולות כדי השגות על החלטות פרוצדורליות של בית המשפט, שניתן להתייחס אליהן בהליכי ערעור רגילים. השופט גרוסקופף דחה ערעור נפרד על ההחלטה לדחות את הראיות הנוספות, וציין כי המערערים יכולים להעלות את השגותיהם בהליכי הערעור. החלטת הערעור הנוכחית מאשרת את פסק הדין של הערכאה הנמוכה יותר. בית המשפט לא מצא עילה לפסול את השופט, שכן האמירה בדבר הפרת הסכם הפשרה נאמרה שנים קודם לכן במסגרת סעד זמני ולא הייתה קביעה חדשה. ההתייחסות לקביעה זו בהחלטה מאוחרת יותר לא נועדה לבסס ממצא עובדתי חדש אלא לחזור על ההחלטה הקודמת. זאת ועוד, ההתנגדויות לדחיית ראיות נוספות אינן עילה לפסילה, שכן הן מתייחסות להחלטות פרוצדורליות שניתן לערער עליהן בערוצים המתאימים. הערעור נדחה, והבקשה להקפאת הליכים נדחית.