עמ"ש 13858-06-20

תקציר

פסק הדין דן בשני ערעורים הנוגעים למחלוקת על צוואות הורי המערערים, והאם מסמך המתווה עקרונות הסכמה בין הצדדים מחייב מבחינה משפטית. הערעור הראשון, שהוגש על ידי המערערים, מבקש לדחות את התנגדותם לצו קיום צוואה של המנוח. פסק הדין מסרב להתערב בקביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא בדבר תוקפה של צוואת המנוח והליך אישורה, שכן הן מבוססות על הערכת עדים ומומחים. בית המשפט דוחה גם את טענות המערערים לשתי החלטות של בית משפט קמא הנוגעות לכשירותו של המנוח ולעיתוי בקשות המערערים. לפיכך, הערעור על צו קיום הצוואה נדחה. הערעור השני, שהוגש על ידי המשיב, מתייחס לקביעת בית משפט קמא כי הסכם העקרונות אינו חוזה מחייב. פסק הדין מנתח את מרכיביו של חוזה מחייב - קלות דעת וודאות - ומגיע למסקנה כי שניהם מתקיימים בהסכם העקרונות. כותרת המסמך, לשונו והתנהלות הצדדים מעידים על כוונתם ליצור הסכם מחייב מבחינה משפטית. בית המשפט דוחה גם את טענות המשיב כי לא ראה את המסמך כסופי ומחייב, וכי חתם עליו בלחץ המערערים. המסקנה היא כי הסכם העקרונות מהווה חוזה תקף וניתן לאכיפה, הגובר על רצונו של המנוח. לפיכך, ערעורו של המשיב מתקבל בחלקו, והתיק מוחזר לבית משפט קמא להמשך הליכים. בנוסף, נדרש המשיב לשלם למערערים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.