ה"פ 810/01

תקציר

הסכסוך בין בעלי הקרקע לקבלן נסוב סביב פרשנות תניית בוררות בהסכם קומבינציה. הסעיף ממנה את האדריכל אברהם תמיר כפוסק הסופי בכל סכסוך הקשור לפרויקט בנייה. כאשר תמיר חזר בו, התעוררה השאלה האם הבורר המחליף צריך להיות משפטן או אדריכל. הקבלן טען כי מפרט ההסכם של אדריכל משקף את כוונת הצדדים למנות בורר אדריכל. בעלי הקרקע, לעומת זאת, טענו כי מורכבות הסוגיות המשפטיות מחייבת בורר משפטן. בית המשפט, בהסכמת בעלי הקרקע, קבע כי בעוד שהמינוי הראשוני של תמיר היה מרמז על בורר אדריכל, חוסר הספציפיות של ההסכם לגבי מקצועו של הבורר החלופי מאפשר שיקול דעת. בהתחשב בנסיבות, קבע בית המשפט כי יש למנות בורר משפטן. ההחלטה התבססה על שתיקתה של תניית הבוררות בנוגע לכשירותו של הבורר החלופי, על הצהרתה של תמיר עצמה על המורכבות המשפטית ועל אופיים המשפטי בעיקרו של המחלוקות. בית המשפט הורה לבאי כוח הצדדים לנסות להגיע להסכמה על בורר משפטני, כאשר סמכות ההחלטה הסופית תישאר בידי בית המשפט. אם לא הושגה הסכמה, על בעלי הקרקע להציג את עמדתם, כאשר הקבלן מגיב לאחר מכן. ההחלטה נמסרה שלא בנוכחות הצדדים והיא תועבר אליהם על ידי המזכירות.