ע"פ 6160/21

תקציר

בפסק הדין החליטה ערכאת הערעור לדחות את הערעור, תוך שהיא מאשרת את החלטת בית המשפט קמא. המערער טען כי עונשו חרג ממדיניות הענישה הרווחת, אך בית המשפט לא מצא הצדקה להתערבות, והדגיש כי ערכאת הערעור מתערבת בגזר הדין רק במקרים חריגים. המערער הורשע בעבירות מין חמורות כלפי בתו החורגת, קטינה, המצדיקות ענישה מחמירה. בית המשפט הדגיש כי עבירות מין בקטינים, במיוחד בתוך המשפחה, הן חמורות במיוחד, וגורמות לנזקים עמוקים ולעיתים בלתי הפיכים. המערער ניצל את אמון משפחתו, הביא לפגיעה קשה ועמוקה בקורבן, והצדיק את הענישה במסגרת הנורמות המקובלות. בית המשפט שקל גם את נסיבותיו של המערער, כגון הודאתו, חרטותו, גילו ומצבו הבריאותי, אך קבע כי אין בהן כדי להצדיק עונש מופחת. גם הטענה כי מצבו הבריאותי מחייב הקלה בעונשו נדחתה, שכן בית המשפט סבר כי מערכת בתי הסוהר יכולה לנהל את צרכיו הרפואיים כראוי. ככלל, בית משפט קמא שקל את מכלול השיקולים הרלוונטיים, והעונש שהתקבל נקבע בקצה התחתון של קשת הענישה, תוך שלילת הצורך בהתערבות הערעור. השופטים וילנר ושוחט הסכימו עם החלטתה של הנשיאה א' חיות לדחות את הערעור, ואישרו את נאותות גזר הדין המקורי בהתחשב באופי העבירות ובנסיבות הכרוכות בכך.