ע"פ 3126/96

תקציר

בית המשפט העליון אישר את הרשעתו של המערער ברצח ראש ממשלת ישראל יצחק רבין, ודחה את ערעורו. המערער נתפס יורה לעבר רבין במהלך עצרת בתל אביב והורשע גם בגרימת חבלה למאבטח. חרף הודאתו של המערער כי ירה שלוש יריות לעבר רבין, הוא טען כי לא הוכח מעבר לספק סביר כי יריותיו הן שגרמו לחבלות הקטלניות. בית המשפט דחה טענות אלה, תוך שהוא מצטט ראיות חותכות ודוחה את תרחיש היורה השני של המערער. בפסק הדין הודגשה "חזקת הכוונה", המצביעה על כך שההנחה היא שאדם התכוון לתוצאות הטבעיות והמסתברות של מעשיו. בית המשפט מצא את טענת המערער כי התכוון רק לשתק את רבין, ולא להרוג אותו, אינה משכנעת, וציין את הודעתו במשטרה בה הביע רצון במותו של רבין. ערעורו של המערער התבסס על הטלת ספק בשרשרת הראיות ובכוונה, אך בית המשפט הגיע למסקנה כי די היה בכוונה סובייקטיבית ובראיות לכוונה תחילה. הצהרותיו של המערער והאופי המחושב של מעשיו העידו על החלטה ברורה להרוג, הנתמכת בהתנהגותו ובהתבטאויותיו לפני המעשה ולאחריו. בית המשפט דחה גם ניסיון להציג ראיות חדשות בערעור. בנוסף, קבע בית המשפט כי יש מקום לעונשים מצטברים בגין מעשי פגיעה נפרדים, ודחה את טענת המערער לענישה שאינה מצטברת. בפסק הדין הודגש כי מעשיו של המערער הצביעו בבירור על כוונתו להרוג, ועל כן הרשעתו ברצח הייתה ראויה, ומשקפת את חומרת העבירה.