ע"א 4697/05

תקציר

בפסק הדין נדחו ערעוריהם של דודאי וצדקה, ואילו ערעורם של גבאו ורוגבאו התקבל חלקית. הערעור של דודאי התמקד בהתעלמותו לכאורה מהערת אזהרה מכרעת בנוגע לבניית יחידות דיור, שאותה נמנע מלחשוף במהלך המשא ומתן. בית המשפט המחוזי מצא כי דודאי ידע על ההודעה, וערער על טענותיו לאי ידיעתו. טענותיו של דודאי לאי גילוי נדחו וציינו את מעורבותו במו"מ ואת האינטרס הכלכלי שלו בהצלחת הפרויקט. בית המשפט דחה גם את טענותיו של דודאי בדבר ניתוק הסיבתיות בשל כישלונם של גבאו וסוכנו של רוגבאו לפעול בשקידה ראויה. בית המשפט העריך את האשמה התורמת, ובסופו של דבר הפחית את אשמתם של גבאו ורוגבאו מ-50% ל-25%, ובכך הגדיל את אחריותם של דודאי ל-75%. בנוסף, טענות בדבר פיקוח רשלני והפחתת רווחים ממכירת קרקע הופרכו על ידי בחינת ממצאים עובדתיים ברורים של הערכאה הנמוכה יותר. טענותיו של דודאי בדבר ניהול כושל של מכירות ורווחים מיחידות דיור חסרו ראיות בבית המשפט המחוזי, ולכן הערעור נדחה. עם זאת, צוין כי לאחר שדקל עברה לשליטתם של גבאו ורוגבאו, לא נמצאו ראיות לכך שניהול כושל הפחית את הנזקים. פגם פעולותיו העצמאיות של פישר היה משמעותי, אך פחות מאי-גילויו של דודאי. הערעורים נגד אסתר דודאי נדחו, ללא הוכחת אחריותה למעשיו של דדאי. לבסוף, ערעורו של צ'ריטי נדחה מכיוון שאי גילויים לכאורה שאינם קשורים לא יכלו לזכות אותו מחובות פירעון מכיוון שהוא קיבל הטבות חוזיות מלאות. בית המשפט הורה לדודאי וצ'ריטי לכסות את שכר הטרחה של גבאו ורוגבאו.