עמ"ש 1438-01-17

תקציר

פסק הדין המדובר הוא פסק דין בעניין מאבק משמורת והעתקת קטין בעקבות פרידת הוריו של הילד. האב תבע במקור את המשמורת על הילד, וביקש שהילד יתגורר קרוב יותר אליו, אך בית המשפט מצא כי האב זנח תביעה זו ולכן המשמורת ניתנה לאם. האם עברה מאז להתגורר עם הילד, ובית המשפט אישר מהלך זה, רטרואקטיבית, כטובת הילד. פסק הדין התווה גם לוח זמנים להסדרי ראייה לאב וקבע כי האם תישא בעלויות הסעת הילד במסגרת לוח זמנים זה. בית המשפט דחה את ערעורו של האב, וקבע כי אין להגביל את האם, כהורה המשמורן, בבחירת מקום מגוריו, גם אם הדבר מקשה על האב את הסדרי הראייה. עם זאת, השופטים מצאו צדק בטענת האב בנוגע להסעת הילד, וקבעו כי על שני ההורים להתחלק בנטל עלויות ההסעה. עוד נקבע בפסק הדין, כי אם תבחר האם לעבור דירה שוב, לא יהיה מצופה מהאב לשאת בעיקר עלויות ההובלה. השופטת ש' גיוסי, השופטת חננאל שרעבי והשופטת עפרה ורבנר ניהלו את התיק.