ת"א 56442-02-15

תקציר

התובע, מנחם נפתלי, תבע מספר נתבעים בגין לשון הרע לאחר שהגיבו באופן ביקורתי לדו"ח מבקר המדינה בנוגע להוצאות במעון הרשמי של ראש ממשלת ישראל, שבו שימש נפתלי כראש הבית. בין הנאשמים דוד שמרון, שלומית אשבול, יוסי כהן, אמנון זכאי, עפרה שמעוני, הליכוד וניר חפץ. הנאשמים השמיעו הצהרות שונות בראיונות ובפוסטים באינטרנט, בהן השתמע או נאמר במפורש כי נפתלי אחראי לגידול בהוצאות המעון והציגו אותו כאדם לא אמין, תוקפני ולא ישר. בית המשפט קבע כי מרבית פרסומי הנתבעים מהווים לשון הרע. היא ניתחה כל פרסום וקבעה אם הוא נהנה מחסינות משפטית או מהגנות משפטיות. בית המשפט קבע כי לנתבעים אין חסינות מוחלטת לפי סעיף 13 לחוק איסור לשון הרע, שכן הם לא הצליחו להוכיח כי דבריהם נאמרו בהוראת הממשלה או חבריה. עוד נקבע כי הנאשמים אינם מוגנים מכוח סעיף 13(5) לחוק, המקנה חסינות לפרסומים שנאמרו במהלך דיון משפטי, שכן דבריהם נאמרו לציבור הרחב ולא לצד במשפט. בנוסף, דחה בית המשפט את טענת הנתבעים לחסינות לפי סעיף 13(7) ו-(11), שכן פרסומיהם לא היוו דיווח נכון והוגן על דו"ח מבקר המדינה. באשר להגנת האמת בפרסום, מצא בית המשפט כי חלק מהפרסומים היו נכונים ואחרים לא. נקבע כי נפתלי חלק את האחריות לגידול בהוצאות בתקופת כהונתו, יחד עם עזרא סיידוף ושרה נתניהו. עם זאת, בית המשפט קבע כי הפרסומים הנוגעים לדמותו של נפתלי, וכינה אותו שקרן ובלתי אמין, אינם אמת. בית המשפט הוסיף ובחן את הגנת תום הלב של הנתבעים ומצא כי רק לנתבע מס' 2 הייתה הגנת תום לב בחלק מפרסומיו. פרסומיהם של הנתבעים האחרים נעשו בחוסר תום לב, ולא קמה להם חזקת תום לב. בסופו של דבר פסק בית המשפט לטובת נפתלי ופסק לו פיצויים בסכומים משתנים ללא הוכחת נזק מצד הנתבעים. נאשם 2 חויב לשלם 10,000 ₪, נאשם 4 חויב בתשלום של 65,000 ₪, נאשם 5 חויב בסכום של 25,000 ₪ ונאשמים 6 ו-7 חויבו כל אחד בסכום של 18,000 ₪. כל צד חויב לשאת בהוצאות משפטו ובהוצאות משפטו, למעט התובע, אשר חויב לשלם לנתבע 3 את שכר טרחת עורך דינו של הנתבע מס' 3 והוצאות משפט בסך 50,000 ₪, ואת שכר טרחת עורך דינו של הנתבע מס' 4 והוצאות משפט בסך 25,000 ₪.