ת"ג 29968-08-18

תקציר

פסק דין זה עוסק בשתי שאלות עיקריות. ראשית, לאיזה בית משפט יש סמכות להורות על שינוי במרשם האוכלוסין. בית המשפט לענייני משפחה קבע כי לפי סעיפים 1 לחוק קביעת גיל ו-1(6)(ד) ו-3(א) לחוק בית המשפט לענייני משפחה, אכן ראוי בית המשפט להורות על שינוי המרשם, שכן יש לו סמכות לדון בקביעת גילו של אדם, גם לאחר פטירתו של אותו אדם. זוהי גם דרך הפעולה הראויה משום שהדבר יאחד את כל המחלוקות הנוגעות לנפטר תחת קורת גג שיפוטית אחת. שנית, בית המשפט בחן האם לתובעים, בהיותם קרובי משפחה של המנוח, יש זכות לעתור לשינוי במרשם האוכלוסין. החוק קובע כי ניתן לתקן רישום רק לבקשת התושב שאליו מתייחס הרישום. מאחר שהבקשה נתמכה במסמכים רשמיים, היה על בית המשפט לקבוע האם המונח "תושב" כולל את המנוח. בית המשפט הגיע למסקנה כי מעמדו המשפטי של אדם אינו חדל להתקיים לאחר מותו וכי מטרת הבקשה – לקבל דרכון של האיחוד האירופי על בסיס אזרחותו היוונית של המנוח – אינה מטרה בלתי ראויה או בלתי סבירה. לפיכך, פסק בית המשפט לטובת התובעים והתיר להם לעתור לתיקון פרטי המנוח במרשם האוכלוסין. לפיכך התקבלה התביעה, ושנת לידתו של הנפטר הוכרזה כשנת 1908, אשר תירשם במשרד הפנים וברשות האוכלוסין וההגירה. עוד ציינה השופטת כי לא פסקה הוצאות לאף אחד מהצדדים והתירה את פרסום פסק הדין לאחר השמטת פרטים מזהים.