פ"א 42520-04-18

תקציר

הכרעת הדין דנה בערעור על גזר דין שגזר בית משפט השלום בקריות על קנס של 20,000 ₪ או חמישה חודשי מאסר בפועל, לצד התחייבות כספית נוספת בסך 25,000 ₪. המערער ואחיו הורשעו בביצוע עבודות בניה ללא היתר, בניגוד לסעיף 204(א) לחוק התכנון והבניה. עבודות הבנייה המדוברות כללו הוספת קומה רביעית לבניין קיים בן שלוש קומות, ששטחו 390 מ"ר. בית משפט קמא שקל את טענות הנאשמים, את נסיבות העבירה ואת הוראות הענישה החלות, ובסופו של דבר הטיל את הקנס בקצה התחתון של הקשת. המערער טוען להפחתת סכום הקנס, וטוען כי בית משפט קמא לא שקל כראוי את חוסר ידיעתו על דרישת ההיתר ועל הנסיבות שהובילו לעבירה. עם זאת, ערכאת הערעור, לאחר ששקלה את הטענות והגורמים הרלוונטיים, דוחה את הערעור ומאשרת את גזר דינו של בית משפט קמא. ערכאת הערעור מדגישה את חומרתן של עבירות התכנון והבנייה, ומאפיינת אותן כ"מגפת מדינה" המחייבת מענה מחמיר. יצוין כי בעוד שקבלת היתר בניה לאחר הבנייה יכולה להיחשב כגורם מקל, אין בכך כדי להפחית באופן משמעותי מחומרת העבירה עצמה. לפיכך, בוחר בית המשפט שלא להתערב בעונש שהטיל בית משפט קמא, מתוך סברתו כי מדובר בתגובה סבירה לעבירה. פסק דין זה מחזק את העיקרון לפיו לא נסבול בנייה בלתי חוקית ומדגיש את ההיבטים ההרתעתיים והעונשיים של הקנס המוטל.