ע"א 224/51

תקציר

אלמנתו וילדיו של מנוה פריצקר תבעו את משה פרידמן על נזקים שנגרמו כתוצאה ממותו של נחום פריצקר. התאונה התרחשה כאשר פרידמן נסע במשאיתו לאחור בסמטה צרה ופגע בפריצקר, שמת מפצעיו. התובעים טענו כי רשלנותו של פרידמן גרמה למוות והסתמכו על סעיפים 50, 55 לפקודת הנזיקין האזרחית, 1944 כדי לחייבו. הנתבע טען כי לא הייתה לו כל רשלנות כלפי הנפגע וכי על התובעים להוכיח כי הוא חב חובת זהירות כלפי המנוח, דבר שלא עשו. השופט פסק לטובת הנתבע וקבע כי אי ידיעת התובעים את הנסיבות שהובילו לתאונה ושליטתו של הנתבע במשאית אינן מספיקות כדי להוכיח רשלנות, שכן הנסיבות ברורות. עוד טען השופט כי פרידמן אמנם לא פעל בסבירות, אך לא חב חובת זהירות כלפי המנוח, וגם אם עשה כן, הוא מילא אותה בכך שהזהיר אותו קודם לכן. התובעים ערערו, אך הערעור נדחה. השופטים הסכימו עם קביעת הערכאה הנמוכה יותר לפיה לא הייתה רשלנות כלפי המנוח, והדגישו כי מבחן הצפיות צריך להתחשב בנסיבות הספציפיות. לטענתם, המנוח, שהנחה את פרידמן לנהוג במשאית, לא בגדרו של חובת הזהירות של הנתבע וכי הנתבע מילא כל חובה שהוטלה עליו כלפיו. בנוסף, קבעו השופטים כי תקנות התעבורה שהופרו לכאורה על ידי פרידמן אינן מהוות הפרת חובה חקוקה לפי סעיף 55א לפקודת הנזיקין האזרחית. לפיכך, הערעור נדחה, והתובעים חויבו בהוצאות משפט.