ת"א 47568-12-11

תקציר

מדינת ישראל, הקרן הקיימת לישראל והרשות לפיתוח הן הבעלים החוקיים של חלקות הקרקע נשוא התביעה, כפי שמעידים פנקסי רישום המקרקעין. הנתבע לא הצליח להוכיח את טענתו לבעלות בקרקע, וגם טענותיו לחזקה נוגדת, התיישנות ומעמד שומר שכר לא צלחו. הנתבע החזיק בקרקע ברשות הבעלים לצורכי מרעה, אך הפר את תנאי ההסכם בכך שבנה בית קבע. ההיתר, מפורש או משתמע, פקע, ועל הנתבע לפנות את הקרקע. הוא אינו זכאי לכל פיצוי בגין השקעותיו, שכן הן נעשו בניגוד להסכמים ולטובתו. פינוי הקרקע צריך להיות הדרגתי, כאשר הנאשם משאיר תחילה את החלקות 11707/8, 11707/13 ו-11708/11, ואת השאר עד מרץ 2016, מה שיאפשר לו זמן סביר להתארגן. הנתבעת גם מנועה לצמיתות מלהתערב בעבודות התכנון והבנייה בחלקות האמורות. השופט ממליץ לצדדים להגיע לפשרה, שתאפשר לנאשם להמשיך ולרעות את עדריו בחלק מהקרקעות. לבסוף, הנתבע חויב לשלם לתובע הוצאות משפט בסך 8,000 ₪.