בג"צ 1268/23

תקציר

המקרה דן בזכות החוקתית להתארגנות והחלתה על משרתי צה"ל. העותרים, קבוצה של משרתי קבע בצה"ל, טענו כי האיסור הגורף על ארגון חיילים פוגע בזכויותיהם החוקתיות. המשיבים, לעומת זאת, סברו כי האיסור מוצדק בשל אופיו הייחודי של השירות הצבאי והוא חיוני לשמירה על עקרונות ההיררכיה, המשמעת והא-פוליטיות, הדרושים לתפקודו התקין של הצבא ולהגנה על ביטחון המדינה. בית המשפט בחן את המקרה דרך העדשה החוקתית של פסקת ההגבלה הביטחונית, המאפשרת להגביל זכויות חוקתיות של משרתים בכוחות הביטחון בתנאים מסוימים. התנאי הראשון, הסמכה "על פי דין", התקיים כאיסור הנגזר מחוק השיפוט הצבאי. התנאי השני, תכלית ראויה, התקיים אף הוא, שכן בית המשפט הכיר בחשיבותם של העקרונות שהזכירו המשיבים ובקשר שלהם לתפקידו של הצבא בהגנה על ביטחון המדינה. לבסוף, בחן בית המשפט את מידתיות הפגיעה ומצא כי הפגיעה בארגון חיילים אכן עולה על התועלת שבשמירה על עקרונות הצבא וביכולתו למלא את משימתו הביטחונית. לפיכך, הגיע בית המשפט למסקנה כי האיסור על ארגון חיילים עומד בכל מבחני החוקתיות ודחה את העתירה, תוך שהוא מדגיש את תרומתם הניכרת של משרתי הקבע לביטחון המדינה, אותה יש לפרוע כראוי לחברה ולמדינה.