ע"א 3747/90

תקציר

המחלוקת בערעור זה נסובה סביב חלקת אדמה, חלקה 69, בבעלותו של אדם שעזב את הארץ בשנת 1948 והפך לנפקד. בשנת 1909 העביר האיש את הבעלות על הקרקע לאשתו, אך המשיך לנהל אותה עד לעזיבתו. במהלך הליכי הפשרה בשנים 1946 ו-1960, תבע האיש את החלקה לעצמו ולא גילה את המכירה לאשתו, תוך ביצוע הונאה. הונאה זו התגלתה לאחר מותו בשנת 1973, מה שהוביל את עזבונו לתבוע את הקרקע. בית המשפט המחוזי פסק לטובת העיזבון, אך בית המשפט העליון, בפסק דין שניתן על ידי השופט אור, הופך החלטה זו. בית המשפט העליון קובע כי לעיזבון מעמד חוקי לבקש תיקון לרישום המקרקעין על יסוד תרמית, אך המערערים מוגנים על ידי סעיף 17 לחוק נכסי נפקדים, תש"י-1950. סעיף זה קובע כי עסקאות שנעשו בתום לב בין האפוטרופוס לנכסי נפקדים לבין צד שלישי יישארו בתוקף גם אם הנכס אינו נכס נפקד בפועל. בית המשפט קובע כי מכירת המגרש לרשות פיתוח על ידי האפוטרופוס נעשתה בתום לב, וכי תביעת העיזבון במקרקעין אינה יכולה להצליח. לפיכך, הערעור מתקבל, פסק דינו של בית המשפט המחוזי מתבטל ותביעת העיזבון נדחית. המשיב (העיזבון) חויב בהוצאות המערערים בשני המקרים, בסך 5,000 ₪. השופט א' ברק והשופט ש' לוין מסכימים עם פסק הדין.