ע"א 326/72

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לסכסוך על שכירות בית עסק בעקבות פטירת הדייר המקורי. על פי החוק, בן זוגו של הדייר זכאי להגנת החוק כשוכר סטטוטורי אם היה נשוי לפחות שישה חודשים בעת פטירת הדייר. בהיעדר בן זוג, ילדי הדייר יורשים את השכירות, ובהיעדרם היא עוברת על פי חוק ליורשים שעבדו עם הדייר לפחות שישה חודשים לפני פטירתם. שאלת המפתח במקרה זה היא כיצד עוברת השכירות בירושה לאחר מות בן זוגו של הדייר המקורי. בית המשפט העליון קבע כי לאדם הרוכש זכויות שכירות יש פרק זמן סביר להחליט האם להמשיך ולנהל את העסק. מהו זמן סביר תלוי בנסיבות הספציפיות של כל מקרה. במקרה דנן, תקופה של כחצי שנה מיום פטירת השוכר המקורי ועד לקבלת ניהול העסק על ידי הבן המשיב נחשבה סבירה. עוד קבע בית המשפט כי ההגנה על זכויות הדייר עוברת בירושה לילדים גם אם היה לפניהם דייר אחר, כל עוד הם ממשיכים לנהל את העסק שניהל הדייר הקודם, וממלאים אחר התנאים האמורים בסעיף 22 לחוק הגנת הדייר. יתר על כן, מטריית ירושת הדיירות הסטטוטורית לבתי עסק שונה מזו של דירות מגורים, שכן כוונת המחוקק במקרים עסקיים היא להגן על העסק בירושה ועל שמו הטוב. לבסוף, הדגיש בית המשפט כי יש לחשב את פרק הזמן הסביר לירושת הדיירות החל מפטירת הדייר השני (במקרה זה, אמו של הבן), שבמסגרתה נדחתה זכותו של המשיב לרשת את השכירות. העתירה לפינוי המשיב נדחתה, והמערערים חויבו בהוצאות משפט של המשיב.