עת"מ 38005-10-13

תקציר

העותרים הגישו תביעה נגד המשיבה, בה ערערו על החלטתה לדחות תכנית לפיצול חלקת האדמה שלהם במושב כפר שמואל. העותרים טענו כי החלטת המשיב אינה סבירה, ופוגעת בין היתר בזכות הקניין שלהם. המשיב טען מנגד, כי החלטתו התקבלה בהתאם לשיקולים תכנוניים ראויים, וכי זכויות הקניין של העותרת הוגבלו כראוי בשל הצורך בצדק תכנוני כולל וחלוקתי. בית המשפט קבע כי יתערב במשורה בהחלטת המשיב, בהיותה גוף מינהלי, וכיבד את גבולות שיקול דעתו. בית המשפט מצא כי למשיבה סמכות לשנות את החלטת הביניים שלה בעניין תכנית העותרים, והיא אינה כבולה להחלטה קודמת להפקדת התכנית, או לכך שלא הועלו התנגדויות. עוד קבע בית המשפט כי אינטרס ההסתמכות של העותרים חלש יחסית בהקשר של מקרקעין ואינטרס ציבורי, ועל כן אינו מחייב את המשיבה לדבוק בהחלטתה המקורית. זאת ועוד, קבע בית המשפט כי החלטת המשיב אינה פוגעת בזכות הקניין של העותרים, שכן הצורך בתכנון כולל ובצדק חלוקתי גובר על האינטרסים של העותרים, מה גם שזכויות הקניין שלהם אינן מוחלטות. עוד מצא בית המשפט כי המשיבה יישמה באופן עקבי את מדיניותה בכל הנוגע לתכנון כוללני, ולא הפלתה את העותרים. בית המשפט הדגיש את חשיבותו של התכנון הכולל, וקבע כי חלוף הזמן, במקרה זה, אינו מצדיק העדפת התכנית הספציפית של העותרים על פני התכנון הכוללני. לסיכום, בית המשפט מצא כי החלטת המשיב סבירה, ודחה את העתירה. העותרים חויבו לשלם למשיבים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.