ע"א 3283/09

תקציר

ערעור זה נובע מתביעה שהגיש המוסד לביטוח לאומי ("המל"ל") נגד חברות ביטוח המבקשות להחזיר, על פי הסכם ביניהן, 55% מהקצבאות שמשלמת המל"ל למבוטח שנפגע בתאונת דרכים. המל"ל טען כי הוא זכאי להחזר מחברות הביטוח מאחר והנפגע הוכר כנפגע עבודה ושולמה לו קצבה מיוחדת. חברות הביטוח טענו כי הנפגעת, שאושפזה בבית אבות עד תום תוחלת חייה, לא נזקקה לקצבה מיוחדת ולכן הן אינן חייבות במל"ל בגין תשלום זה, שכן מדובר בכפל תשלום לאותה מטרה. בית משפט קמא קיבל את עמדת המל"ל. חברות הביטוח ערערו על ההחלטה. ערכאת הערעור קבעה כי פרשנותה של המל"ל לחוק החל הייתה סבירה ואינה סותרת הוראות חוק כלשהן. זאת ועוד, החלטת המל"ל לשלם את הקצבה המיוחדת התקבלה בתום לב והייתה סבירה לאור העובדה שהנפגע נזקק לסיוע בפעולות היום יום כאמור בתקנות הרלוונטיות. לפיכך, חברות הביטוח נדרשו לשפות את המל"ל בגין הקצבה המיוחדת ששולמה לנפגע, שכן זו נפלה בגדר ההסכם בין הצדדים. הערעור נדחה, וחברות הביטוח חויבו לשלם את שכר טרחת עורך הדין של המל"ל.