תא"מ 35106-05-20

תקציר

התובעים, תושבי בני עייש, הגישו תביעה בסך 70 אלף שקל נגד שכנתם, הנתבעת, בגין תקיפה שביצע לכאורה הנתבע כלפיהם. התובעים טענו כי רכבם התקלקל בנתיב הנסיעה, והנתבע, שנהג במשאית, ירד ממנו ודרש מהם להזיז את הרכב. כאשר התובעים הסבירו כי הדבר אינו אפשרי עקב תקלה, הנתבע החל לכאורה לקלל, להוריד את האוויר מהגלגל האחורי של רכבם של התובעים ואף לירוק על התובע. הנתבעת הכחישה את הטענות וטענה כי התובעים חסמו את הנתיב, ולאחר ויכוח מילולי בין הצדדים, הזיזו התובעים בסופו של דבר את רכבם. עוד טען הנתבע כי התביעה הוגשה בשיהוי בלתי מוצדק של שש וחצי שנים, שגרמו לו נזק ראייתי. בית המשפט מצא כי טענות התובעים לתקיפה לא הוכחו. היו סתירות בעדויות התובעים האם הנתבע הוריד את האוויר מצמיגי רכבם, ועדותו של קצין המשטרה תמכה בגרסת הנתבע לאירועים. בנוסף, הפרש הגובה בין המשאית של הנתבעת לבין הרכב של התובעים גרם לכך שלא סביר שיריקה של הנתבע תפגע בתובע. התובעים לא הביאו ראיות מספיקות כדי לעמוד בנטל ההוכחה המוטל עליהם. באשר לטענת השיהוי, ציין בית המשפט כי התביעה אכן הוגשה לאחר תקופה משמעותית, אך הנתבע לא הוכיח די הצורך כי הגנתו נפגעה מהשיהוי או כי נגרם לו נזק ראייתי. למרות זאת, החליט בית המשפט לדחות את התביעה והורה לתובעים לשלם לנתבעת הוצאות מתונות בסך 1,500 ₪ בשל יחסי השכנות בין הצדדים וכדי להימנע מהסלמת המתיחות. לתובעים ניתנו 30 יום לשלם את הסכום, אחרת יוטלו עליו חיובים נוספים. פסק הדין ניתן בכתב, ולשני הצדדים נמסר על זכותם לערער על ההחלטה בבית המשפט המחוזי בתוך 60 יום.