ת"א 1291/99

תקציר

התובעים, השותפים בעסק לשיווק משקאות קלים ויינות במזרח ירושלים, תבעו את אחיהם תייסיר, שהתגורר בעסק ושימש בו שומר לילה, ואת מערוף, עובד לשכת התעסוקה במזרח ירושלים, בגין גניבת משקאות חריפים מהעסק. הגניבות התרחשו לכאורה במהלך השנים 1996 ו-1997 וגרמו למחסור במלאי בשווי 807,963 שקל. טענת התובעים התבססה על עדויות התובעים עצמם, שכניהם האחים עקרמאווי וחוות דעת של רו"ח העסק בנוגע לשווי המלאי החסר. בתוך כך הכחישו תייסיר ומערוף כל מעורבות בגניבות וטענו כי הם מואשמים שלא כדין. התנהלות הנאשמים לאורך המשפט התאפיינה ברשלנות ובהחמצת דיונים. כתוצאה מכך, בית המשפט דחה את כתב ההגנה שלהם במספר הזדמנויות. בא כוח הנתבעים גם נמנע מלחקור בחקירה נגדית את עדי התביעה, בטענה שלא קיבלו את המסמכים הדרושים מהנתבעים. בית המשפט דחה את טענות הנתבעים וקבע כי הזכות למשפט הוגן אינה מזכה בעלי דין לבזבז זמן שיפוטי. יתר על כן, אין להטיל את רשלנותם של הנתבעים על התובעים או על ציבור המתדיינים הרחב. בית המשפט מצא את עדויות התובעים אמינות והעדיף אותן על פני הכחשת הנתבעים. הראיות, לרבות תפיסת הנתבעים בעת גניבה בהזדמנות אחת, תמכו בגרסת התובעים לאירועים. בנוסף, גם עדויותיהם של האחים עקרמאווי, שראו את הנאשמים מוציאים ארגזי שתייה מהעסק כמעט מדי לילה, נמצאו אמינות. בית המשפט קבע כי תייסיר ומערוף אכן גנבו משקאות חריפים מהעסק בשנים 1996 ו-1997. בית המשפט קיבל את חוות דעתו של רו"ח על סכום הנזק, שהסתכם ב-807,963 שקל, ופסק כי תייסיר ומערוף חייבים ביחד ולחוד בסכום זה, בצירוף הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 100,000 ₪ בתוספת מע"מ. פסק הדין ניתן לטובת התובעים, צמוד לריבית מיום 1.1.97 ועד למועד התשלום בפועל.