ת"א 1041/06

תקציר

פסק הדין הוא לטובת התובע, אשר הצליח להצביע על זכות כנגד הנתבעים לפי סעיף 195(2) לחוק התכנון והבניה, ולפי סעיף 63 לפקודת הנזיקין. הפרשה נסובה סביב חלקת אדמה שנמכרה לעירייה לפני שלושה עשורים. התובעת, אלמנתו ויורשתו של המוכר, טוענת כי הקרקע נמכרה בכפייה ובצל הפקעה, ובכך מפעילה את הוראות חוק התכנון והבניה, המאפשר לבעלים המקורי לרכוש מחדש את הקרקע באותו מחיר, בתוספת שווי כל השבחה, אם ייעוד הקרקע משתנה. הנתבעים טוענים כי המכירה הייתה עסקה מסחרית ללא אלמנט של כפייה, וכי לא הוכחה זכותה של התובעת לתבוע רבע מהמקרקעין. השופט מצדד בתובע וקובע כי הקרקע אכן נרכשה על ידי העירייה בביצוע תכנית, שכן היא נמכרה בידיעה שהיא צפויה להיות מופקעת, והיוותה חלופה סבירה להמתנה ממושכת. ייעוד הקרקע אכן השתנה, שכן היא נמכרה מחדש על ידי העירייה לצד שלישי בעל זכויות בנייה משמעותיות. השופטת מתייחסת גם לטענת הנתבעים בדבר זכותה של התובעת לתבוע רק שלושה רבעים מהקרקע, וקובעת כי אמנם זכות זו לא הוכחה דיה, אך המשמעות המעשית של קביעת זכותו של התובע לפיצוי מביאה לכך שסביר להניח שהנתבעים לא יעמדו על טענה זו. השופט מורה לנתבעים לשאת בהוצאות בסך 25,000 ₪ + מע"מ, ונותן לצדדים 30 יום להודיע לבית המשפט אם ברצונם להמשיך בהליכים לקביעת הפיצוי הכספי. פסק דין חלקי זה, מיום 04/11/2009, מעדיף את זכותה של התובעת לרכוש מחדש את הקרקע, בכפוף לבירור זכאותה ליתרת החלקה.