ע"פ 77069-09-24

תקציר

בבית המשפט העליון **ע"פ 77069-09-24** **פסק דין** **מבוא** הערעור בפנינו עוסק בהרשעתו של המערער, גאבר טלאי פרסגי, בעבירת רצח לפי סעיף 300(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, ביסוד נפשי של כוונה. הערעור מכוון נגד הכרעת דינו, גזר דינו ופסק הדין המשלים שניתנו על ידי בית המשפט המחוזי בבאר-שבע. בית המשפט המחוזי הרשיע את המערער ברצח בכוונה, וגזר עליו עונש של 24 שנות מאסר בפועל. **רקע עובדתי** ביום 3.7.2018, בסמוך לשעת חצות, התקיימה מסיבה בבאר-שבע, בה השתתפו המערער, אנדיט, טיספליסי אסמורום, חאבן ביאנה, עזבון המנוח, ופיבאן. המסיבה התקיימה במסעדה בלתי חוקית, המכונה "פאב", אשר הופעלה על ידי פיבאן. במהלך המסיבה התפתח ויכוח פוליטי בין המערער ואסמורום מצד אחד, לבין המנוח ואנדיט מצד שני. לאחר שהמערער עזב את המקום, פרצה קטטה בין אסמורום לאנדיט, והמנוח הפריד ביניהם. לאחר מכן, המערער, ששהה בביתו הסמוך, שמע את קולות המריבה. הוא החליט להמית את המנוח, נטל סכין ממטבחו, חזר למקום האירוע, ניגש למנוח ודקר אותו דקירה אחת בחזה, באזור הלב, במטרה לגרום למותו. המנוח נפטר מפצעיו. לאחר הדקירה, המערער נמלט מהמקום. **השתלשלות הדיונית** ההליך המשפטי התאפיין במספר שלבים חריגים. בתחילה, המערער כפר במיוחס לו. לאחר החלפת ייצוג, הוא הודה בכתב אישום מתוקן במסגרת הסדר טיעון והורשע ברצח בכוונה. כחצי שנה לאחר מכן, ביקש לחזור בו מהודאתו בטענת קשיי תרגום. בית המשפט המחוזי נענה לבקשה, ולאחר הליך הוכחות, הרשיע את המערער ברצח בכוונה פה-אחד. במהלך הערעור שהוגש על הרשעתו וגזר דינו, אותר עד מפתח, אנדיט, שלא היה ניתן לאתרו קודם לכן. ההליך הוחזר לבית המשפט המחוזי לשמיעת עדותו, ולאחר מכן ניתנה החלטה משלימה שבה הכרעת הדין וגזר הדין נותרו על כנם. **הכרעת הדין של בית המשפט המחוזי** בית המשפט המחוזי התמודד עם גרסאות סותרות של המערער, אשר שינה את גרסתו פעמים רבות לאורך ההליך. המערער טען תחילה כי לא אחז בסכין ולא דקר את המנוח, לאחר מכן הודה במסגרת הסדר טיעון, ולבסוף, לאחר שנסוג מהודאתו, שב לגרסתו המכחישה, תוך שהוא טוען לבלבול עקב שתייה מרובה או השפעת "סיגריה". הכרעת הדין התבססה במידה רבה על ממצאי DNA, אשר קשרו את המערער באופן ישיר לסכין ששימשה לדקירה. בית המשפט המחוזי קיבל את עדותה של פיבאן, עדת הראייה העיקרית לדקירה, כגרסה עקבית, מפורטת ואמינה. היא תיארה כיצד המערער יצא מביתו עם סכין ודקר את המנוח. גרסתה נמצאה מתיישבת עם יתר הראיות, לרבות ממצאי ה-DNA, חוות הדעת הפתולוגית ודם המנוח שנמצא על נעלי המערער. בית המשפט דחה את טענות המערער להתקיימות סייג השכרות, וקבע כי לא הוכחה השפעת האלכוהול על התנהגותו באופן המצדיק הקלה בעונשו. כמו כן, נדחתה גרסתו החדשה על השפעת "סיגריה" כגרסה כבושה. בית המשפט המחוזי קבע כי התקיימו יסודות עבירת הרצח בכוונה תחילה, לפי הדין שקדם לרפורמה בעבירות ההמתה. נקבע כי המעשה בוצע ביסוד נפשי של כוונה, ולא באדישות, בהתבסס על הלכת הצפיות וחזקת הכוונה, לנוכח דקירה עמוקה בחזה באמצעות סכין. **גזר הדין של בית המשפט המחוזי** בית המשפט המחוזי גזר על המערער עונש של 24 שנות מאסר בפועל, 18 חודשי מאסר על תנאי, 9 חודשי מאסר על תנאי, וכן חיובו בתשלום פיצויים למשפחת המנוח בסך 80,000 ש"ח. בקביעת העונש, בית המשפט התחשב בערכים החברתיים שנפגעו, בנסיבות ביצוע העבירה, וכן בנסיבותיו האישיות של המערער, לרבות קשייו, דאגתו למשפחתו והיותו אסיר לראשונה. ניתן משקל גם להסכם סולחה שנערך באריתריאה, בו שולמו פיצויים למשפחת המנוח, והדבר הוביל להטלת פיצוי מתון יחסית. **פסק הדין המשלים** בעקבות עדותו של אנדיט, בית המשפט המחוזי בחן מחדש את הראיות. אנדיט מסר גרסה שונה מפיבאן, וטען כי המנוח דחף את המערער לפני הדקירה. בית המשפט המחוזי קבע כי עדותו של אנדיט אינה אמינה, והיא מהווה גרסה כבושה שנובעת מרצונו להגן על המערער. נקבע כי עדותו סותרת הן את גרסתו המוקדמת של המערער והן את העובדות הפתולוגיות, ובכך נותרה גרסתה של פיבאן כגרסה אמינה המובילה להכרעת הדין המקורית. **טענות הצדדים בערעור** * **המערער** טוען כי יש לקבל את גרסתו, לפיה דקר את המנוח רק לאחר שנדחף, וזאת בתנועה "סיבובית" מבלי לכוון לאזור ספציפי. לטענתו, היה להרשיעו בעבירת המתה בקלות דעת או הריגה. כמו כן, נטען כי ניתן משקל מופרז ל"חזקת הכוונה", וכי היה להחיל עליו את סייג השכרות או להרשיעו בעבירת המתה באחריות מופחתת. לעניין גזר הדין, נטען כי יש להמיר את ההרשעה בעבירת רצח לעבירת הריגה, ולהפחית את עונשו לעונש של 5 שנות מאסר לכל היותר, או לבטל את רכיב הפיצויים. * **המשיבה** טוענת כי יש לדחות את הערעור במלואו, שכן הוא מופנה כלפי ממצאי עובדה ומהימנות של בית המשפט המחוזי. נטען כי גרסת פיבאן עקבית ואמינה, בעוד שגרסת אנדיט אינה אמינה וסותרת את עצמה. נדחות גם טענות השכרות והיסוד הנפשי, וכן הטענות לעניין גזר הדין. **דיון והכרעה** בית המשפט העליון, בשבתו כערכאת ערעור, דחה את הערעור. **הכרעת דין:** 1. **מהימנות עדויות:** בית המשפט העליון אימץ את קביעותיו העובדתיות של בית המשפט המחוזי, שנתבססו על התרשמות בלתי אמצעית מעדויות הצדדים. המערער שינה את גרסתו פעמים רבות, ובאופן עקבי הכחיש את מעורבותו בדקירה, תוך שהוא משקר באופן בוטה. לעומתו, עדותה של פיבאן נמצאה עקבית, מפורטת ואמינה, והתיישבה עם הראיות הפורנזיות. עדותו של אנדיט נמצאה לא אמינה, כבושה, ונובעת מרצון להגן על בן דודו. 2. **הקביעות העובדתיות:** לנוכח האמור, בית המשפט העליון אימץ את הקביעות העובדתיות של בית המשפט המחוזי, לפיהן המערער דקר את המנוח. נדחתה גרסת ה"דחיפה", גרסת השכרות, וכן הטענה לדקירה בתנועה "סיבובית" ללא כוונה. 3. **היסוד הנפשי – כוונה:** בית המשפט העליון קבע כי התקיימה כוונה לגרום למותו של המנוח, וזאת על בסיס חזקת הכוונה. המערער דקר את המנוח דקירה אחת בליבו באמצעות סכין בעלת להב ארוך (כ-20 ס"מ). דקירה כזו באזור רגיש בגוף, במיוחד בלב, מובילה באופן טבעי לתוצאה קטלנית, ומעידה על כוונה להמית. לא הוצגה כל ראיה לסתירת חזקת הכוונה. 4. **החלפת הדין (הרפורמה בעבירות ההמתה):** ההליך נגע למעשה שבוצע טרם הרפורמה בעבירות ההמתה. עם זאת, כיוון שלא ניתן פסק דין חלוט עד לתחילת הרפורמה, הוחלה עליו, בהתאם לחוק, הרפורמה מקום בו היא דין מקל. במקרה זה, הרפורמה אכן מהווה דין מקל, שכן לפי הדין הקודם, המערער היה מורשע בעבירת רצח בכוונה תחילה, המחייבת עונש מאסר עולם כעונש חובה. לפי הרפורמה, הוא הורשע בעבירת רצח בסיסית (כוונה או אדישות), המאפשרת גמישות רבה יותר בענישה. **גזר הדין:** 1. **עונש מאסר:** בית המשפט העליון סבר כי עונשו של המערער (24 שנות מאסר בפועל) הוא על הצד המקל, במיוחד לאור התפתחות מדיניות הענישה בעבירות רצח בכוונה. העונש ניתן לאחר שנקבע מתחם עונש הולם, תוך התחשבות בנסיבות המקלות המעטות, אך גם בהדגשת חומרת העבירה. 2. **פיצויים:** בית המשפט העליון קבע כי אין להתערב בשיקול דעתו של בית המשפט המחוזי בקביעת סכום הפיצויים. אף על פי שהוסכם כי הסכם סולחה מוגבל מבחינת משקלו המשפטי, בית המשפט המחוזי נתן לו משקל רב, והטיל פיצוי נמוך מהמקסימום הקבוע בחוק. לכן, גם בנוגע לפיצויים, המערער זכה להקלה. **סוף דבר** לאור כל האמור, בית המשפט העליון הציע לחבריי לדחות את הערעור במלואו. **הערות נוספות:** * **קשיי שפה ותרגום:** בית המשפט העליון הדגיש את הקשיים התקשורתיים שחווה בית המשפט המחוזי במהלך עדות המערער ואנדיט, והצורך להעניק משנה תוקף למסקנות הערכאה הדיונית אשר התרשמה ישירות מהעדים. * **אי-העלאת טענות בערכאה קמא:** נדחתה טענת בא-כוח המערער כי בית המשפט המחוזי לא אימץ באופן מלא גרסה מסוימת, שכן גרסה זו כלל לא הועלתה על ידי המערער בפני בית המשפט המחוזי. * **השפעת הרפורמה בעבירות המתה:** פסק הדין מסביר את ההבחנה בין כוונה לאדישות, את ביטול עבירת ההריגה, ואת השלכות הרפורמה על המקרה הנוכחי, שהוא בגדר דין מקל. * **חזקת הכוונה:** הדיון מדגיש את תפקידה של חזקת הכוונה ככלי ראייתי לקביעת היסוד הנפשי, ואת מבחני העזר הנסיבתיים ליישומה.