תלה"מ 57301-10-17

תקציר

הסוגיה המרכזית בפסק דין זה נוגעת לשתי תביעות שהגיש הבעל לשעבר המשיב בדבר זכויות כספיות שנצברו במהלך נישואיהם, ולאחר גירושיהם. המבקשת, האישה, לא הציגה הגנה לטענות אלה, וביקשה לבטל את פסק הדין לאחר ארבע שנים שלא השיבה לתביעה, בנימוק שלא עודכנה על ההליך. התביעה הראשונה ביקשה לאכוף פסק דין קודם שהורה על חלוקת הנכסים הכספיים בין הצדדים לאחר גירושיהם הראשונים, דבר שהאישה לא עמדה בו. התביעה השנייה ביקשה לקבוע זכויות כספיות שנצברו במהלך תקופת החיים המשותפים שלאחר גירושיהם, ולפני פרידתם הסופית. בית המשפט בחן את ההיסטוריה של התיק, וציין ניסיונות רבים למסור מסמכי בית משפט למבקשת בכתובות שונות, ואת אי הציות העקבי שלה וחוסר שיתוף הפעולה שלה. נמצא כי המבקשת אכן עודכנה על ההליכים, וידעה עליהם זמן רב יותר ממה שטענה. עוד קבע בית המשפט כי מצבה הרפואי אינו מצדיק את התעלמותה מההליך המשפטי. לפיכך, הבקשה לביטול פסק הדין ביחס לתביעה הראשונה, שביקשה לאכוף פסק דין קודם, נדחתה, שכן המבקשת לא הוכיחה הצדקה סבירה לאי עמידתה הממושכת, וגילתה זלזול בהליך המשפטי. עם זאת, ביחס לתביעה השנייה, שביקשה לקבוע זכויות כספיות לתקופת חיים משותפים, החליט בית המשפט לבטל את פסק הדין, שכן סבר כי הוא צודק כדי לאפשר למבקשת להציג את הגנתה, שכן המשיבה ביקשה נכסים כספיים משמעותיים. עם זאת, בית המשפט הורה כי פסק הדין יבוטל רק אם המבקש ישלם למשיב הוצאות משמעותיות שנגרמו לו במהלך ההליך, בסך 20,000 ₪, בנוסף לנכסים הכספיים שנקבעו בחוות דעת המומחה, בתוך 30 יום. הדיון בתביעה זו נדחה למועד מאוחר יותר. פסק הדין הדגיש כי התעלמות מהליכים משפטיים אינה מקובלת, ויוטלו סנקציות על התנהגות כזו, אך גם ביקש לאזן בין זכות הגישה של המבקש לערכאות. לפיכך, פסק הדין ביקש למצוא פתרון שיאפשר למבקשת את יומה בבית המשפט תוך הטלת עונש על התנהגותה הרשלנית והמזלזלת ביחס להליך המשפטי.